דבורה יקואל איריס יקואל-מור עם ציור של משפחתה שהיא ציירה ותעודה שמעידה כי הוריה ממייסדי העיר בת ים

סיפורו של רחוב יקואל

דבורה יקואל-מור, מדור הראשונים של העיר, בתו של ציון יקואל, חוזרת לבת ים של טרום קום המדינה וחושפת את הסיפור של משפחתה

פורסם בתאריך: 28.1.18 15:08

הנה פרט ששמור ליודעי דבר: רחוב יקואל בעיר קרוי על שם האחים מנחם וציון יקואל. הראשון שימש כמזכיר לשכת העבודה בבת ים, ואילו השני עמד בראש "מועצת בת-ים" משך שתי קדנציות, בימים בהם בת ים נחשבה מועצה, ולא עיר, ומדינת ישראל הייתה רק בתכנון.

בנו של ציון יקואל, מיכאל, נפל במלחמת העצמאות, בכיס פלוג'ה (היום קריית גת) ושמו מופיע באנדרטה בשדרות העצמאות בבת ים, לצד שמות חללי העיר. בתו, דבורה יקואל-מור, מנציגיו הבודדים הנותרים של דור הראשונים בעיר, נזכרת בבת ים של לפני קום המדינה: "למדתי בבית הספר תחכמוני, יצאו ממנו אנשים מדהימים", היא אומרת, "בכיתה שלי, למשל, למד הפסל המפורסם יגאל תומרקין. כיתה מעלי למד מוישה טאביק שהיה מפקד חיל הים בשנות ה-50, גם אחד מהנספים בצוללת דקר, בורסוק שמו, למד איתי".

יקואל-מור, ציירת ומורה ליוגה במקצועה, אמא לארבעה, ואחות לארבעה אחים, גרה בה כ-50 שנה. כיום היא מתגוררת בהרצליה. היא גאה במשפחתה ובהיסטוריה המשפחתית שלה, "אני מרגישה שהם כאן איתי" אומרת יקואל-מור.

איך נראתה ילדותך?

"מסכנים הילדים של היום. אז כל היום היינו ברחוב, יחפים, עם מכנסיים קצרים וגופייה רוכבים על אופניים. והים, איזה ים היה, איזה סלע", היא נזכרת בערגה, "הסיפלאס" בזמנו היה מועדון של הבריטים כשהם היו בארץ. כשהם עזבו, הפועל זבולון השתלטו עליו והיינו מפליגים שם במשוטים. הזיכרונות שלי היו יפים בעיקר משום שכל הדלתות היו פתוחות. אני זוכרת גם שערבים מיפו היו באים עם סחורה, אני זוכרת את סולימאן שהיה בא עם גמל וירקות ונותן לאימא שלי. הוא היה נותן לה בקשיש יותר ממה שהיא הייתה קונה. היא הייתה מביאה לו פיתות בתמורה. ואז באה מלחמת העצמאות והקערה התהפכה לצערי הרב. עד אז היו לנו אורחים ערבים".

ספרי לי קצת על אחיך, מיכאל, שנפל במלחמה

"הוא עבר את ההכשרה שלו בפלמ"ח בקיבוץ אלונים. מיכאל היה צלף ונלחם בכל המלחמות, הוא היה מאלה שסללו את דרך בורמה. אז החיילים היו עושים הכול. הוא הספיק לעשות הרבה מאוד עד שאבא שלי החליט שצריך להחליף אותו, שהוא לא יהיה חייל קרבי, ושיבצו אותו להיות נהג של קצין בכיר. כשהם נסעו להחליף חיילים שבויים מצרים בחיילים שבויים ישראלים הוא עלה על מוקש ונפל במלחמה דווקא כנהג. אבא שלי לא התאושש מזה, ונפטר שנה אחרי. אז הבנתי שאם בן אדם צריך למות, לא משנה מה יקרה – הוא ימות, ואם הוא צריך לחיות לא משנה איך, הוא יחיה".

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה בת ים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות