אני זוכרת את לימודיי בביה"ס היסודי והיה נראה שאינם נגמרים. באתי מבית נורמטיבי, שני הורי מלומדים, אימי מורה ואבי ז"ל היה רואה חשבון, יש לי שני אחים קטנים ממני, בית רגיל, מצב פיננסי מעל הממוצע, ללא מצוקות ואו קושי מיוחד ועם זאת כתלמידה לא הייתי מצטיינת. נעדרתי לא מעט משיעורים אבל הכל באישור ובמסגרת ביה"ס וגם בשיעורים בהם נכחתי פיזית לא הייתי כ"כ משתתפת אלא מצאתי לי עיסוקים שונים ומשונים שלא ממש קשורים ללימודים אבל ניתן לומר שסה"כ סיימתי בהצלחה את לימודיי.
אני בטוחה שאם הייתי תלמידה היום כבר היו שולחים אותי לעשרות אבחונים והיו מציעים לתת לי מאות כדורים אך למזלי אז לא היו את הדברים האלה ולכן "ניצלתי". כשהגעתי לתיכון הדברים פתאום נראו קצת אחרת, מנהל ביה"ס שלי דאז שאול ויסמן ז"ל שלימד אותי שיעורי גאומטריה קרא לי פעם לשיחה בחדרו ושאל, "למה? למה את עושה את זה לעצמך? את הרי יכולה ומסוגלת למה אינך ממצה את הפוטנציאל הטמון בך", זוכרת כמה שנאתי את המשפט הזה וכבר אז נשבעתי שבחיים לא אומר אותו לילדיי או לתלמידיי באם אהיה מורה. התלבטתי אם לענות לו אך בסוף עניתי בחשש, "האמת שחומר הלימודים לא מעניין אותי, אני רוצה ללמוד וזו לא שאלה בכלל והוריי נותנים לי את כל התמיכה אך החומר משעמם והמורים רק מקריאים את שכתוב בספר ומכיוון שאני כבר יודעת לקרוא אני יכולה פשוט ללמוד לבד בבית, ובמתמטיקה אני אמנם פחות חזקה אבל אבי רואה חשבון ויוכל להשלים לי את החומר אז אני רק צריכה ממך בעצם אישור ללמוד רק את המקצועות שמעניינים אותי והשאר אשלים לבד", וכשויסמן המשיך להקשות ושאל, "מה את רוצה לעשות כשתתבגרי?" עניתי לו בביטחון אל תדאג אני אהיה משהו משמעותי. והאמת התחמקתי כי לא ממש ידעתי מה אני מתכננת לעשות כבר בכיתה ח', ידעתי שאלמד ואעשה אבל לא הייתי מסוגלת לשבת במשך יום שלם ולהקשיב לכל מה שהמורות מלמדות. רציתי, ניסיתי אך זה פשוט לא הצליח לרתק.
למזלי הייתי תלמידה די בסדר, ציוניי בתיכון לא ירדו מ-80-90 אז פחות עניין את המורים ל"התעסק" איתי, הם רק רצו לסיים את היום בשלום וללא הפרעות אך ויסמן ש"זיהה את הפוטנציאל" כבר בכיתה ז' כשהגעתי לחטיבת הבינים והכיר את אימי עוד מתקופת לימודיה בביה"ס החליט שהוא חייב לשתפה בנעשה וקרא לה לשיחת עדכון.
אימי שהכירה את הסחורה המפטפטת לא התרגשה, ו"זרמה" ופשוט אמרה לויסמן ז"ל, "כל עוד היא לומדת ומקבלת ציונים טובים זה בסדר שמידי פעם תשתתף בוועדות קישוט, תרבות, חינוך, תחנוך תלמידות מתקשות ועוד ועוד", וברגע שהיתה הסכמה הכל היה נראה נפלא, ואני מתוך הודיה על ההבנה ידעתי שאני חייבת להוכיח את עצמי ולעמוד בהבטחה.
רוצים להישאר מעודכנים?
ואז בהגיעי לכיתה ט' הגיע אלינו לכיתה מורה לגיאוגרפיה – תסכימו איתי שזה לא המקצוע הכי מעניין בעולם ובכל זאת המורה החליט שטרם תחילת הלימוד, כבר בתחילת השנה הוא ייפגש עם כל תלמידה ולאחר פגישה אישית עם כל אחת, הוא יביא בפנינו את רעיונות הלימוד שעלו וכך נבנה מערכת לימוד לשנה הקרובה, אז לאחר סבב פגישות וסיעור מוחות המורה החליט שלהקריא מתוך הספר זה פחות מלמד ולכן היה מדגים ומביא אביזרי לימוד שונים והצליח ליצור עניין ופתאום ללמוד היה נראה מעניין ומרתק והשיעורים הכמעט יחידים בהם נכחתי בצורה מלאה היו שיעורי גאוגרפיה.
למזלי ולשמחתי היה לי גב תומך ואוזן קשבת בבית ומנהל אחד שהאמין בי עד כדי כך שבמסיבת הסיום ובעודו מחלק את תעודות הבגרות בחר ויסמן ז"ל להכריז על הבמה שהנני התלמידה היחידה שסיימה תיכון בהצטיינות בלי להופיע לשיעור אחד…
ואני שואלת את עצמי הייתכן שקשר אישי עם המורה, מעט הקשבה לתלמיד והעלאת רעיונות לימוד חדשים גם מצד התלמידים יכול לסייע לשדרוג מעמדם של מקצועות משעממים? וישנם לצערנו אחד או שניים כאלה.
שנת לימודים פוריה ומוצלחת לתלמידים, למורים ולנו ההורים.
