ילדי משפחת רוזנפלד. הדר ז"ל (שניה מימין). משמאל יהב וינר ז"ל ושי-לי עטרי צילום פרטי
ילדי משפחת רוזנפלד. הדר ז"ל (שניה מימין). משמאל יהב וינר ז"ל ושי-לי עטרי צילום פרטי

"היה לנו הכל ונשארנו בלי כלום". משפחת וינר מכפר עזה מנסה להשתקם מהאסון הנורא

שלושה מבני משפחת וינר-רוזנפלד נרצחו בשבת השחורה. ראיון מצמרר על האובדן, על 30 שעות בממ"ד, על הבית ועל העתיד הלא ברור

פורסם בתאריך: 8.12.23 07:49

הטרגדיה הכפולה של המשפחה מכפר עזה וההתאקלמות באזור המרכז: האסון הנוראי והבלתי נתפס שאירע לפני חודשיים מורכב מאלפי סיפורים אישיים של משפחות שברגע אחד איבדו את היקר להן או שמתמודדות כעת עם חטיפתם של בני משפחה על ידי החמאס לרצועת עזה.

אחד הקיבוצים שספג את המכה הקשה ביותר הוא כפר עזה, ש-62 מתושביו נרצחו ו-20 נחטפו. שלושה מהנרצחים היו בני אותה משפחה: יהב וינר (37) ז"ל, בנם של עופר ומיכל וינר, בת דודתו הדר ז"ל ובעלה איתי ז"ל. הדר היא בתם של נורית (אחות של עופר) ומיקי רוזנפלד.

יהב ז"ל היה בעלה של הזמרת שי-לי עטרי, שסיפורה הנוגע ללב תפס את מוקד תשומת הלב שלנו בימיה הראשונים של המלחמה. שי-לי שרדה ביחד עם בתה שייה שהייתה בזמן האסון בת חודש בלבד. הדר ובעלה נרצחו, למזלה של המשפחה התאומים שלהם, בני עשרה חודשים, נותרו בחיים, אך יתומים מאמא ואבא.

משפחת וינר, במרכז יהב ז"ל, צילום פרטי

משפחת וינר, במרכז יהב ז"ל, צילום פרטי

"יהב ספד לו ואמר יום אחד ניפגש למעלה בשמיים ולמחרת נרצח"

בימים שאחרי האסון הנורא החליטה המשפחה שלא להצטרף לקהילת הקיבוץ בשפיים, והם נמצאים בבתים במרכז הארץ. עופר ומיכל וינר השתקעו אצל משפחה בהרצליה פיתוח. עופר מתאר את מה שעבר על המשפחה באותה שבת שחורה: "לי ולמיכל היו לפני השבת ההיא ארבעה ילדים ונותרו שלושה. ולאחותי ובעלה היו שישה ילדים ונותרו חמישה. שלושת הילדים הנוספים שלי שרדו את האסון, כאשר אלמוג ואשתו לירון שרדו את זה אצלם בבית, הבת דניאל לא הייתה בקבוץ והבן הצעיר שלנו, אסף, שגר בשכונת הדור הצעיר ישן אצלנו למזלנו וכך ניצל מהתופת. חבר טוב שלו נרצח ושלושה אחרים נחטפו. גם אמא של אשתי נשארה לישון אצלנו כי יום לפני האסון קברנו אצלנו בקיבוץ את אבא של אשתי. הייתה הלוויה מרגשת מאוד והבן שלנו, יהב, ספד לו ואמר יום אחד ניפגש למעלה בשמיים ולא ידע את מה שהוא צפה ולמחרת הוא נרצח".

איך שרדתם את התופת?

"כשהתחיל האירוע הלכנו לממ"ד ומהר מאוד התחלנו לקבל בוואצאפ הקיבוצי שיורים בקיבוץ והבנו שיש כאן אירוע אמיתי. המחבלים התחילו לעבור בין הבתים ולטבוח באנשים. המחבלים היו אצלנו בבית ונלחמתי על דלת הממ"ד כמו בהורדת ידיים. היינו 30 שעות בממ"ד, משש וחצי בשבת עד שחילצו אותנו ביום ראשון בסביבות הצהריים. היה לנו מזל גדול כי בית לפנינו ירו בבית וחטפו את האנשים, בית אחרינו שרפו אותו ולא נשאר ממנו כלום. לנו ולשכנים היה מזל. ניצלנו והבית לא נהרס, רק הרס ענק בתוכו".

איך מתמודדים עם טרגדיה משפחתית עצומה כזו?

"היו ימים קשים מאוד בהתחלה כי עברו יומיים עד שהודיעו לנו שיהב נרצח. קברנו את יהב, הדר ואיתי בבית עלמין ביישוב שריגים. איתי, בעלה של האחיינית שלי, בן המקום ובכפר עזה לא יכולנו לקבור אות, אז רצינו שהם יהיו ביחד".

ילדי משפחת רוזנפלד. הדר ז"ל (שניה מימין). צילום פרטי

ילדי משפחת רוזנפלד. הדר ז"ל (שניה מימין). צילום פרטי

"עיריית הרצליה עוטפת אותנו בצורה מדהימה"

איך הגעתם בסופו של דבר לאזור המרכז ולהרצליה?

"בשלב הראשון הגענו לדירה בהדר יוסף אבל היא לא הייתה מספיק גדולה כדי להכיל את כולנו. ידענו שיבואו המון מנחמים אז חיפשנו דירה גדולה יותר. נוצרה רשת של מתווכים ואנשים טובים שרצו לתרום דירות ומפה לאוזן הגענו, אני ואשתי, למשפחה בהרצליה פיתוח שאימצה אותנו לחיקה. בהתחלה היינו כל המשפחה ביחד, אבל עם הזמן התפזרנו. אלמוג נמצא בדירה אחרת בהרצליה, שי-לי שכרה דירה בדרום תל אביב ומגיעה אלינו מדי פעם ללינה ושנשמור על הקטנה. הבנות של אחותי גרות בכפר שמריהו. אחותי והבן הגדול שלהם גרים באפקה ושאר ילדיהם מפוזרים בדירות במרכז הארץ".

מדוע לא עברתם עם כל קהילת הקיבוץ למלון בשפיים?

"לא התאים לנו לגור בחדר קטן במלון. רצינו לשמור על הגיבוש המשפחתי וזה לא התאפשר בשפיים. שם זה מרכז הקהילה והיישוב ואנחנו נוסעים לשם לאסיפות ולעניינים בירוקרטיים. יש הרבה משפחות מכפר עזה בהרצליה. עיריית הרצליה עוטפת אותנו בצורה מדהימה, אם זה עובדים סוציאליים, סלי מזון, קשר כזה או אחר. דואגים לנו בלי סוף וזה המקום להודות לעירייה".

איך מסתדרים מבחינה תעסוקתית וכלכלית?

"ביטוח לאומי נותן קצבה וקיבלנו שוברים וכרטיסים שעוזרים לנו בקיום היומיומי. אני מנהל את תשתיות המים והחקלאות בכפר עזה ונוסע לשם מדי פעם כדי לטפל בתשתיות ולספק מים לחיילים שנמצאים שם, לטפל בנושא החקלאות כדי לשמר את הקיים. אשתי מורה למוזיקה בגני הילדים של המועצה אז לה אין לאן לחזור. חלק מאיתנו נוסעים לעבוד במפעל שלנו והרבה לא עובדים. צריכים לטפל בעצמם ובילדים".

איך שורדים את חוסר הוודאות לגבי העתיד?

"אנחנו חיים מיום ליום, לא מתכננים רחוק מדי. מנסים לשרוד את היום יום. אנחנו לא לגמרי מבינים את האסון שקרה לנו. השבר והכאב הוא גדול מאוד עבור שתי משפחות. יש לנו תינוקת שאנחנו צריכים לטפל בה. יש לנו המון שאלות על הפרק שאנחנו צריכים לעסוק בהן. יש המון שיח. אנחנו מטופלים, פעם ראשונה בחיים שביקשתי עזרה של טיפול פסיכולוגי. עושים הרבה דברים ברמה אישית ומשפחתית אחרת נשתגע. כל עוד האירוע מתרחש אין תשובות אמיתיות, יש חוסר וודאות גדול וסוג של חרדה מה הולך לקרות".

נורית ומיקי רוזנפלד. צילום פרטי

נורית ומיקי רוזנפלד. צילום פרטי

"זה להרוס את כפר עזה ולבנות מחדש"

חושב שתחזרו לגור בכפר עזה?

"השבר הוא גדול והאדמה עדיין ספוגה בדם, האירוע עדיין לא הסתיים כי יש לנו עוד חטופים, כך שנכון לעכשיו אי אפשר לענות על השאלה הזאת. יש הצעות לקיום יישוב זמני בעזרת מנהלת תקומה אבל עדיין לא הוחלט איפה זה יהיה. הטראומה והקורבן כל כך גדולים שאנשים לא התחילו עדיין להתעסק בשאלה הזאת. צריכים להיווצר הרבה מאוד תנאים ביטחוניים ואחרים שיאפשרו לעסוק בשאלה הזאת. יש כמה קיבוצים, ואנחנו ביניהם, שהמקום לא ראוי למגורים. זה להרוס ולבנות את כפר עזה מחדש. בתים שלמים נהרסו עד היסוד. אנחנו בחוסר וודאות מטורף".

זה גם הלך הרוח בקהילת הקיבוץ שנמצאת בשפיים?

"בהחלט, היו מעגלי שיח עם אנשי מקצוע בשביל לתת לאנשים להתבטא, אבל כרגע עניין החטופים מעסיק אותנו מאוד. אם זה נסיעה להפגנות, לכנסים, משלחות שיוצאות למקומות שונים בעולם. האחיין שלי אמור לנסוע עם עוד משפחה לדבר מול הקונגרס האמריקאי. זה נוכח ומעסיק אותנו כקהילה. אף אחד לא הכין אותנו לאירוע כזה. חשבנו שאנחנו חיים בסביבה בטוחה. היה לנו הכל ונשארנו בלי כלום".

בתחושה האישית שלך, כפר עזה תחזור?

"אי אפשר לדעת עדיין. יהיו הרבה שלא יחזרו לכפר עזה. תהליך החזרה מבחינה נפשית ופיזית יהיה ארוך מאוד ואני לא יודע איך הקיבוץ ייראה אחרי שישוקם. ברור לכולם שכפר עזה לא תהיה מה שהייתה ואיך תיראה מבחינת הניראות. אולי יהיה יישוב באותו מקום, אולי במקום אחר. סימני שאלה גדולים שברובם לא נגענו עדיין".

היו לכם מחשבות, גם בעבר, לשנות את שם היישוב כך שלא תהיה בו המילה עזה?

"כשהיישוב נוסד בשנת 1956 היו הרבה שמות על הפרק והשם הזה נבחר בגלל הקירבה לעזה. אל תשכח שבתקופה ההיא היו יחסי שכנות עם העזתים. לא היו מחשבות להחליף את השם כי שם זה שם כמו שבית זה בית. זה כמו שאנחנו שומעים כל הזמן איך יכולתם לגור קרוב לעזה. שמעתי שיש עכשיו אמירה למחוק את השם עזה משמות רשמיים כמו שמות רחובות וכדומה, אז אולי זה אחד הדברים שנצטרך לעשות כשהיישוב יוולד מחדש".

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה בת ים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות