לציון יום האישה הבינלאומי שחל היום (שני, 8.3), רון מרכס, בת ה-24 מבת ים, המייסדת של תנועת "לא שותקות", מספרת בשיחה עם "השקמה בת ים" על פמיניזם, אלימות נגד נשים והמון תקווה לאיחוי השברים ויחסי הכוחות בין הגברים לנשים.
"יום האישה מגיע ואיתו עולות וצפות הפרסומות וההכנות לקראת כל הפרחים והאיפור והבשמים שנרצה לקבל. השנה בשונה משנים אחרות אנחנו צופות בעליה של גל חזק של פמיניזם ועוררות קהילתית נגד אלימות כלפי נשים אך כרגע במציאות זה בא לידי ביטוי בצורה של כרזות מפונפנות ורודות ואדומות ושיתופי פעולה עם תאגידים, מסעדות ועיריות על מנת להציל את האישה הבאה".
"אני לא חושבת ששוחרי הקפיטליזם בכלל זוכרים שיום האישה התחיל כמאבק פמיניסטי סוציאליסטי, שקרא ליחס עבודה הוגן כלפי נשים ויום עבודה נורמלי שלא כולל 14 שעות. אני דיי בטוחה גם שלא זוכרים שזה היה מאבק של פועלות, והמפלגה הקומוניסטית היא זאת שקבעה את התאריך ה-8 במרץ, אבל ניחא, מי לא אוהבת פרחים?"
"וביחס אלינו, חווינו השנה שנה מטלטלת וקשה, סגרים, קורונה, רצח נשים, עליה בכותרות ובחדשות על כל אונס קבוצתי או שחקן מפורסם שהטריד קטינות ואני באמת שואלת מה חדש? הרבה אנשים שואלים אותי מה דעתי על כל מיני פרשות חדשות שמתפרסמות (לדוגמא: ארז דריגס מהסדרה חזרות) והתשובה שיש לי לכולם זה: "אוקי. הטריד. מה חדש?". ההתעצמות של ההפגנות נגד אלימות כלפי נשים ובשיא שלה מצעד הנשים שאליו הגיעו 12 אלף א.נשים מרחבי הארץ לבושים בורוד ואדום (אדום זה הצבע האהוב עלי אבל אני באמת חושבת שpink wash זה אחד הדברים היותר לא לגיטימיים שקורים במאבק) גרמה לנו להרגיש שאנחנו בעליה ואנחנו מתקרבות לפתרון הבעיות שלנו כשבעצם הדבר היחיד שעולה (ותמיד היה בצמיחתו) זה הניצול הקפיטליסטי שעושים עלינו ועל חשבוננו ועל גבנו".
"שום אישה לא תינצל מאונס הטרדה או רצח אם ג'פניקה תמכור עוד רול של סושי והמדינה שוב לא תיקח על עצמה את האחריות. אם ימשיכו להסית את השיח מה 250 אלף שקל שהיו אמורים לעבור לטיפול בנושא כבר עוד בשנת 2017 אנחנו לא נינצל ובמיוחד אם נמשיך לעשות את כל מה שרק מקדם כסף ומסחר ועוד כסף לא נצליח לייצר שום קהילה שתוכל להתמודד עם אלימות כלפי נשים".
"מה אנחנו כן צריכות לעשות? להמשיך להפנות את האצבע המאשימה כלפי הממשלה שבאמת אבל באמת לא עושה מספיק כדי להציל אותנו, לחזק את הקהילות שאנחנו חיות בהן ולזכור שכשהממשלה מורידה אחריות הדבר שנשאר לנו זה הא. נשים שסביבנו, כסף בטוח לא תמיד נשאר, ובגלל זה להציל אישה מאונס הטרדה או חלילה רצח זה דבר אפשרי שכשמוציאים את הפנים מהמסך ומפסיקים לשתף פוסטים יפים על העצמת נשים".
"וכן, אם נלך לעוד מפגש או הרצאה עם מישהי שהצילה מישהי או עם אחות של קורבן אלימות מגדרית אולי נקבל עוד פרספקטיבה אך אנחנו צריכות להיזהר מהדרישה שמגיעה אחרי, לפתוח עיניים זה לא מספיק, להתקשר למשטרה כשאני שומעת צעקות בבניין זה לא מספיק, בעצם שום דבר לא מספיק וזה תכלס דיי קשה. הדבר היחיד שאני יודעת שמשאיר אותי בתקווה כלפי זה שדברים יכולים להשתנות זה שאנחנו לאט לאט לומדים ולומדות להכיר את זה שחיבור אנושי וקרבה, שלשאול את השכנה שלך שאלות כנות על הקשר שלה עם הבן זוג שלה ולא לפחד, שלצאת לפעילויות אקטיביסטיות שבאמת משנות (לעמוד בצמתים נגיד יש לי הרבה ביקורת כלפי זה) לדוגמא להפגין מול גוף ממשלתי או מתחת לבית של אנס או אם את רוצה להיות ממש אנרכיסטית לרסס כתובת גרפיטי מתחת לבית שלו (זה אשכרה מפחיד אנסים) תעשי את זה. רק תשאלי את עצמך לפני כל מעשה אקטיביסטי שאת עושה- מה זה באמת יכול לשנות במציאות. ולפני כל שיחה שדורשת ממך אומץ להתמודד עם הסמוי שבמערכות יחסים שלך עם הקהילה שלך תשאלי את עצמך – מה יש לי להפסיד? מישהי אשכרה יכולה להיפגע אם אני אתעסק רק במבוכה שלי".
"אני יודעת שזה יכול להרגיש כאילו אני שמה את כל האחריות עלינו, זאת ממש לא האמירה שלי אבל אני באמת קטנת אמונה שהבחירות הבאות עלינו לרעה או הממשלה החדשה שכנראה לא תיבנה תפתור את בעיות חיינו, ועד שזה יקרה – יש הרבה דברים שאפשר לעשות. וכן זה קצת לקחת את האחריות עלינו אבל אם הנושא הזה באמת מפריע לך למה שלא תעשי יותר מלייק?"
"ובקשר לגברים – בבקשה תפסיקו לשנוא אותם, הם גם קורסים ומאבדים את עצמם תחת הכוחות האכזריים של הפטריארכיה ונכון – הם פיזית נפגעים פחות ונשים זה אחת מתוך אחת וגברים זה גם אחד מתוך אחד שפוגע, וזה מה שכל כך מסריט ומבלבל. גברים הם שותפים שלנו לכל דבר והם גם צריכים ריפוי והקשבה והם צריכים להילחם איתנו את המלחמה הזאת, הם צריכים להיות חלק מהקהילות שניצור וחלק מהאלטרנטיבות שנבנה, רק בחייאת תבינו את מקומכם, תפסיקו לתפוס את הכיסא וללבוש את המכנסיים ותנו לנו להוביל גם אם אנחנו עושות את זה בצורה שונה, זה הסיפור של שיתוף פעולה וערבות. חניכים שלי בכיתה ד' כבר מבינים את העניין".
"אז לסיכום, לכבוד יום האישה אני מאחלת לנו עולם פחות קפיטליסטי, יותר שילוב כוחות וניפוץ של הפטריארכיה באופן משותף, אני מאחלת לעצמי לקבל פרחים (אני פשוט מאוד אוהבת, גם אמה גולדמן אהבה אין במה להתבייש) ומאחלת לנו כחברה לאחות את השברים והכאבים של היחסי כוחות שיש בין גברים ונשים ולזכור שרק ביחד אפשר ואין על מי לסמוך".
