תשעה באב תש"פ. הרב מאיר אבוטבול, מנהל בית משיח חב"ד בבת ים, מודאג. לצד עבודתו הרוחנית, הוא חי ומכיר מקרוב את הקיטוב והשסע שבא לידי ביטוי ביתר שאת ברשתות החברתיות.
הרב אומר כי הוא עסוק מדי יום "בבניית בית המקדש הרוחני", כלשונו, ומסביר: "בית המקדש נחרב בשנאת חינם ויבנה באהבת חינם. לכן הפעילות שלי בבית משיח מעבר לשיעורי תורה והנחת תפילין, היא גם ובעיקר הסברה וניסיונות לאחות שברים בחברה הישראלית. וזה קשה. החברה הישראלית לא קלה ומלאה דעות מימין ומשמאל. אבל אני הולך בין הטיפות בשיטתו של הרבי מליובאוויטש והיא רק בדרכי נועם ובדרכי שלום בלבד".
כמי שמקפיד ללכת בדרכי שלום, הרב אבוטבול הביע עמדה של קירוב לבבות לקהילה להט"בית, ויצא נגד קריאות הגנאי והנאצה ברשתות החברתיות. "להט"בים לא יזכו אצלי לבעיטת עונשין כמו במקומות אחרים אלא לקרוב הלבבות", הוא אומר, "אני יכול שלא להסכים עם דרכם אבל אתייחס אליהם באותה צורה כמו לכולם במאור פנים ונפש חפצה".
מכל הקצוות הפוליטיים גם מתקבלים אצלו באהבה. "ויכוחים פוליטיים? לא בבית ספרנו", הוא אומר, "הדעה של הרבי מאז ומעולם הייתה שלא רבנים יחליטו על עתיד הארץ אלא רק אנשי הביטחון".
אלא שרבים אינם חושבים ונוהגים כמותו. והוא מודאג. "לאחרונה אני לא ישן בלילות", הוא מספר, "השנאה והקיטוב מורגשים ברחוב ובשיח הציבורי בצורה בולטת וגלויה. כמו לפני חורבן הבית, כאשר רבתה שנאת האחים גם היום לצערי הכתובת כבר ממזמן על הקיר".
"תשעה באב מצוין בכל העולם היהודי כחורבן בית שני, בית המקדש שהיווה את המרכז היהודי, בית השם, עולם התרבות היהודי על כל גווניו", הוא מסביר, "מקום שכל פיות העולם מתפללים ממנו ואליו ושממנו יוצאת אורה לכל העולם כולו. לצערי, הכתובת הייתה על הקיר והחורבן יכול היה להימנע לולא המחלוקות, השנאה, המדון וההלשנות הקשות בין יושבי ירושלים. הסיפור בין קמצא ובר קמצא היווה את הטריגר הנוראי למסע ההרג הפנימי, הרג של כל מה שסימל אחדות ואחריות הדדית".
"על פי דברי חז"ל האוכל שהיה בתוך ירושלים הנצורה יכול היה להספיק לשבעים שנה. אך המחלוקות הפנימיות גרמו למלחמת אחים עקובה מדם, שריפת כל מחסני האוכל ובסופו של דבר ירושלים נפלה כפרי בשל בידי הרומאים האכזרים שהשלימו את המלאכה. כיום כמעט 2000 שנה אחרי אותו היום הנורא. דומה שלא למדנו את הלקח מאותו מאורע מזעזע. כוחנו באחדותנו איננה עוד סיסמה, זו מציאות חיים שחייבת להשתנות ולא שוב ניפול חלילה כפרי בשל בידי שבעים הזאבים שמקיפים אותנו", מסביר הרב אבוטבול.
השיחה עם הרב אבוטבול מתקיימת סמוך לערב ט' באב. לפני שהיא מסתיימת, הוא נזכר בשיר "עורי עור" של אביב גפן. "האימה, האיבה, קולות של מלחמה ושנאת אחים שבכל יום גוברת", אומר הרב, "השורות האלה מתוך שירו של אביב גפן רק ממחישות את תרחישי האימה בימים טרופים אלו. ההפגנות מול ביתו של ראש הממשלה הם רק האש שמלחכת את הפתיל שעוד רגע קט עומד בפני פיצוץ עז. פוליטיקה לא מעניינת אותי וההפגנות הם לגיטימיות לגמרי. הבעיה היא לא ההפגנה אלא מה שמסביב וזו השנאה האיומה, ההתבטאויות וקולות המלחמה מחלחלים בכל הרשתות החברתיות ממש כמו בתקופה שלפני רצח רבין".
"אף אחד לא אומר שהפגנה צריכה להתנהל בשלווה אבל היא בטח לא צריכה להתנהל באלימות ובטח שלא לפגוע ברגשות של ציבור שלם שבטח לא נשוא ההפגנה, כשלוקחים סמלים יהודיים ומבזים אותם. ואם זה לא מספיק. הקורונה הביאה עלינו מבול של סרטונים עם אלימות משטרתית מוגברת כלפי האזרח הקטן ובמיוחד כלפי הציבור החרדי. דיברנו על זה רבות אבל מה לעשות האיבה כלפי הציבור הזה לא נרגעת. זה כל כך שקוף שאפילו הציבור החילוני כבר מודה בפה מלא שיש הפליה מטורפת כלפי ציבור שלם בישראל. הגיע הזמן להפסיק את מחול השדים וציד המכשפות. לקבל את האחר גם אם הוא שונה. להפגין בנחישות אך בהוגנות ומבלי לפגוע ברגשותיהם של אחרים. כולנו אחים, חברים. אז בואו נציין את תשעה באב באהבת חינם ולא בשנאה שהביאה לכתחילה לחורבן".
רוצים להישאר מעודכנים?
"התמונה בידיעה פורסמה והופצה ברבים ללא ציון שם הצלם/ת. ניתן לפנות למערכת להוספת קרדיט".
