צילום: תומר אפלבאום

האחיינית של מנהיג ש"ס פורצת גבולות בבת ים

אניעם לאה דרעי שמציגה בימים אלה בתערוכה "המאמינים" במוזיאון מובי בבת ים, ומספרת על התמודדותה כאשה דתייה ואמנית

פורסם בתאריך: 21.6.19 09:58

לא פשוט להיות גם אמנית וגם דתיה. אניעם לאה דרעי, אחייניתו של מייסד ומנהיג ש"ס, אריה דרעי, שמשמש שר הפנים בשלוש השנים האחרונות יודעת את זה היטב. אפילו היא, שמתמודדת לדבריה לא רע עם הדיסוננסים שמתעוררים מעת לעת בין שני העולמות, הדתי והחילוני, ומוצאת אפילו בדת את החופש שלה – נתקלת לפעמים במכשולים.

לרגל השקת התערוכה שלה, "המאמינים", שמציגה במוזיאון בת ים לאמנות ע"ש בן ארי עד 7 בספטמבר באצירתה של הילה כהן-שניידרמן, מספרת דרעי על הסבא שלזכרו יצרה את המיצגים בתערוכה ועל החיים בין שני העולמות. היא מסבירה איך היא רואה את סוגיית האמנות בשבת, ומתוודה בגילוי לב כיצד התמודדה בתקופת החקירות של דודה, שלימים הפך לשר היחיד שהורשע וישב בכלא אשר לאחר שחרורו חזר לכהן כשר בממשלה.



היא בת 34, ילידת בת ים וכיום ירושלמית תושבת עין כרם. בשביל להבין את המיצג שלה, שלד של בוטקה קטן שעשוי מעץ הניצב בלב חלל המוזיאון בבת ים, צריך להבין את ההיסטוריה של המשפחה.

"אבא שלי עלה עם משפחתו ממרוקו בסוף שנות ה-60 והם הגיעו לבת ים, בה הם גרו עד שהמשפחה עברה לירושלים", מספרת דרעי, "בת ים היתה סוג של תחנת מעבר, גם מבחינה דתית ורוחנית, לכל המשפחה".

לדבריה, "המשפחה של אבי גדלה בבית דתי כמו שהם היו חיים במרוקו ולא באורח חיים חרדי ליטאי. ראשי ישיבות בבת ים זיהו שאריה ויהודה מאוד חכמים והתלהבו ורצו שהם יישארו בפנימיות, אבל לסבתא שלי היה מאוד קשה שהילדים יהיו רחוקים ממנה ולא יישנו בבית, והיא תמיד היתה שמה אותם שם ואז מתחרטת ומחזירה אותם הביתה".

בשלב זה חושפת דרעי את פרט המידע האישי של המשפחה שאילו היה נגמר אחרת – כנראה שסיעת ש"ס לא היתה קיימת היום. לדבריה, "יום אחד, ראש הפנימייה אמר לה שלהשאיר את הילדים בבית זה כמו לשרוף שני ספרי תורה. למחרת היא לקחה אותם לפנימייה ולא החזירה אותם הביתה יותר. זה שינה את אופי המשפחה ולאחר מכן כמעט כולם עברו לירושלים".

את המיצג שלה יצרה דרעי בעקבות הקשר של סבה ומשפחתה לבת ים. "סבא וסבתא שלי נפטרו בחמש השנים האחרונות, ובאמצעות מוזיאון בת ים רציתי להתייחס למה שהמקום הזה היה עבור המשפחה שלי. סבא שלי שכר בוטקה בבת ים במשך 15 שנה שבו הוא הפעיל דוכן עיתונים. במקום היה טלפון וכל השכונה הגיעה להשתמש בו. מעולם לא ראיתי את הבוטקה, לא היתה אפילו תמונה אחת. יצרתי אותו לפי הסיפורים והתיאורים. כשאבא שלי ראה את זה הוא הרגיש שזה מאוד דומה. בהמשך סבא שלי עבד באל המעיין, תנועת הנוער של ש"ס שהסמל שלהם הוא עצי דקל, ובחרתי לייצר גם אותם כסגירת מעגל".

איך את מצליחה לשלב בין החופש הגדול של האמנות לעולם הסגור של הדת?

"מטרת החיים שלי היא דווקא להראות שבעומק של היהדות כן יש חופש, למרות מה שחושבים. יש נקודות ביהדות שהן לא פשוטות גם לי, כמו מעמד האשה. מבחינתי קשה לי הידיעה שיש היום נשים עגונות ולי יש דוד שיושב בבית הדין הרבני. אני רואה שיש מקום להתקדם ושהוא יכול להיות יותר פתוח, אבל זה לא סותר את הדת היהודית".

"נגיד הרב עובדיה", היא מדגימה, "תופסים אותו כאחד שנתן אמירות מאוד עתיקות, אך להפך – הוא הרב הכי מתקדם והיחיד שהתיר את הגיור של האתיופים. הוא התיר פסקים מאוד מרחיקי לכת".

יש דברים שאסור לך לגעת בהם באמנות, נניח עירום?

"אני דתייה בעצמי, אך שונה מאורח החיים החרדי, וגם אני מתייעצת עם רב. יש ביצירה המון חופש, ומצד שני לכל אחד יש מגבלות. גם אם הוא חילוני יכולות להיות לו מגבלות מוסריות ונוספות. יש לי את הערכים שלי כדתייה. המשפחה מגיעה לתערוכות, אבל אני לא אזמין אותם לתערוכה שמנוגדת לערכים שלהם".

איזו תערוכה שעשית נגדה את הערכים של המשפחה?

"בבצלאל הצגתי בתערוכה שבה אני מופיעה ברקע בווידאו. זה לא מקובל בעולם החרדי, למרות שאני צנועה בהם. בכל זאת אני לא מרגישה שזה מגביל אותי, למרות שלפעמים יש לי התמודדות עם זה".

צילום: תומר אפלבאום

את תומכת בפתיחת מוזיאונים בשבת?

"אני מתמודדת עם זה בחיי, וכמובן שיש לי שאיפה להציג בעוד הרבה מוזיאונים, ולכן השאלה הזאת ממשיכה לעלות לי בראש. באידיאל שלי, שבת זה יום של מנוחה וזה ערך שהוא חשוב, ועדיין, עברו לי מחשבות על השילוב של שני העולמות. אפשר לשלב בביקור במוזיאון בשבת. ברמה ההלכתית, אין בעיה לראות אמנות בשבת אם היא לא כוללת חילול שבת בשום צורה. בשורה התחתונה, אני לא אחלל שבת בשביל האמנות שלי, אבל אני אנסה למצוא התרים".

אם אחד המוזיאונים הגדולים בעולם יזמין אותך להציג את האמנות שלך בשבת את תגיעי?

"זה קרה לי. הייתי בניו יורק וקראו לי להציג בתערוכה ממש בצאת השבת. מצאתי פתרונות – ישנתי קרוב למוזיאון ובאתי ברגל איך שיצאה השבת".

גם מקומו של הדוד המפורסם לא נפקד מהאמנות של דרעי. "בבצלאל לא נגעתי בכלל בסיפור של המשפחה", היא מספרת, "ואז, לפני שלוש שנים שוב התחילו חקירות נגד דוד שלי ונגד אבא שלי. זה מאוד נגע בי והציף אותי וגרם לי לרצות להתמודד עם זה בדרך שאני יודעת, שהיא האמנות".

באילו קשיים נתקלת בנושא?

"בבית גדלתי באמונה שדוד שלי זכאי, ומסביבי כל הזמן שמעתי קולות אחרים. מתישהו הבנתי שהמתנה של החיים האלה זו היכולת להבין שהדברים לא נמצאים בשחור או בלבן אלא בבין לבין".

רוצים לקבל את כל הדיווחים וכל החדשות בזמן אמת?

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה בת ים כאן והיו הראשונים לדעת

תגובות

אין תגובות

אולי יעניין אותך גם

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה בת ים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות