ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה, ישראל 2019: ניצולי השואה חיים בדוחק ובעוני ורבים מהם עדיין נלחמים כדי לקבל פיצויים. "אני בטוחה שהמדינה לא עושה כל מה שהיא יכולה בשביל ניצולי השואה", אומרת דבורה זיידנברג, ניצולת שואה בת 80, תושבת בת ים.
"30 שנה נלחמתי כדי לקבל את הפיצויים שהגיעו לי, ובעלי שהיה ניצול שואה מפולין, קיבל אותם שלושה חודשים לאחר שהוא נפטר", מספרת זיידנברג, "יש פיצויים מהמדינה ומפולין. נלחמתי מלחמת חורמה עד שקיבלתי משהו".
כמו זיידנברג, גם ניצולי שואה נוספים נתקלו בביורוקרטיה ואטימות, עד שנאלצו לוותר על הכספים שמגיעים להם. ניצולת שואה נוספת, גם היא מבת ים, שסירבה להיחשף, מספרת: "הביורוקרטיה הרגה אותנו. אנחנו נמות בחרפת רעב בגלל החוקים של המדינה. ישינו חוק שנחקק לפני מספר שנים שלניצולי שואה מגיעים פיצויים מהמדינה. החוק נועד להיטיב עם המצב של ניצולי השואה בישראל ולעזור להם בהכנסה נוספת, כדי להצליח להתקיים בכבוד. אבל בפועל אף אחד לא מצליח לקבל אותם".
"כדי לקבל מהמדינה מכשיר שמיעה אנחנו נדרשים להביא אישור רפואי שזה נגרם כתוצאה מהשואה. ממי נביא אאת האישור, מהיטלר?", היא שואלת בכעס.
רוצים להישאר מעודכנים?
גם ניצולת השואה אורהאורן, מתוסכלת וזועמת. "לי אין פנסיה. אני מקבלת רק קצבת ביטוח לאומי. כשבחנו את זכאותי, בדקו את חשבון הבנק וחיברו את המשכורת שלי יחד עם זו של בעלי. ואז החליטו לא לאפשר לי כל קצבה או סיוע בגלל הפנסיה שלו, שהיא יחסית מכובדת. אבל ההכנסה שלי לבד נמוכה מאוד ובלעדיו לא הייתי מצליחה להתקיים".
"הרבה ניצולי שואה בוחרים להפריד חשבונות בנק בין הבעל לאישה, כדי לקבל סיוע שבכל מקרה מגיע להם", ממשיכה אורן, "אבל אמא שלי חינכה אותי שאני ובעלי ביחד בהכל. זה לא צריך להיות כך, חבל שניצולי שואה צריכים להערים על המדינה בכדי לקבל דברים שמגיעים להם. יש לי מחלות, עברתי החלפת ברך, אני נזקקת לעזרה בהליכה, ולא מגיעה לי מנקה או מטפלת רק בגלל שיש לי חשבון בנק משותף".
