האמן דימה מוגילבסקי ידע כבר בגיל צעיר שהוא רוצה לצייר. הוא נולד לבית שחי אומנות. הוריו היו שחקנים בתיאטרון בקייב, וכבר מגיל צעיר נחשף לעולם האומנות שהקסים אותו. הוא נהג לעמוד מאחורי הקלעים ולהתבונן בריכוז על הקסם שמתרחש על הבמה.
במקביל גילה מוגילבסקי את עולם הציור. כבר בגיל חמש הוא החל ללמוד ציור במסגרות שונות. שנה לאחר מכן כבר צייר תמונה שהופיעה בתערוכה עירונית בקייב. "אני זוכר שהייתי מופתע מזה", הוא מספר, "להגיע לגיל שש ולהציג תמונה בתערוכה בבירת המדינה שלי, זה היה משהו מאוד נשגב".
אחרי אותו הישג, גילה את מוגילבסקי אמן מקומי וכבר בגיל שבע הוצגו יצירותיו בתערוכה ארצית, שהוצגה ברחבי ברית המועצות. "בהתחלה אמרו לי שאותו ציור מהתערוכה בקייב יוצג בתערוכה לאומית בברית המועצות", הוא נזכר, "אבל אז ההורים שלי לקחו אותי לתערוכה הלאומית, הסתובבתי בין האולמות לחפש את הציור שלי, ופתאום נתקלתי בציור אחר שלי שהיה תלוי. הסתבר שהם בחרו בציור אחר מבלי ליידע אותי. זאת הייתה התרגשות שמהולה בעצב כי לא הבנתי למה החליפו את הציור שלי ללא ידיעתי. אבל לא יכולתי לעשות עם זה שום דבר".
למרות האכזבה, מוגילבסקי המשיך לצייר. גם לאחר שעלה לישראל בגיל 15, גם כשהתגייס ושירת ביחידה קרבית וגם לאחר שהשתחרר מהצבא והחליט לעסוק בהיי טק. "בחרתי שלא להתפרנס מציור כי הבנתי שאם זה יהיה המקור הכנסה שלי, אני אצרך לבגוד באומנות ולהתאים את עצמי לדרישות של האנשים. זה מקום שאני לא רוצה להיות בו", הוא מסביר.
אבל אתה מציג בתערוכות ומקבל הזמנות. אז מה ההבדל?
"אני יכול לבחור בעצמי מה אני רוצה לעשות ועל מה אני מוכן לוותר, זו פריבילגיה שאין להרבה אמנים ולשמחתי אני יכול לבחור".
רוצים להישאר מעודכנים?
הציורים של מוגילבסקי, שמאופיינים במהירות תנועה וזרימה בתוך חדות של צבעים, מאפשרים לצופים לראות פנים אחרות של הדמות. "אני אוהב לצייר אנשים. זה אחד מהכיוונים שאני מצייר וזה בעיקר תלוי במצב הרוח שלי ואיך אני מרגיש באותו רגע", הוא אומר.
אחת הנשים שהתרשמה במיוחד מהיצירה של מוגילבסקי היא הזמרת מאריה קארי. על המפגש בין יצירתו לזמרת, מספר מוגילבסקי: "לפני כשנה היא ביקרה בארץ ודרך חברים משותפים החלטתי לשלוח לה ציור שלי עם הקדשה וביקשתי שאם היא תאהב את התמונה שתצטלם איתה, באותו היום קיבלתי תמונה שלה עם התמונה וקצת אחרי שהיא חזרה לביתה הסתבר שהיא לקחה את התמונה איתה חזרה".
מריה קארי עם ציור של דימה מוגילבסקי
מה הציור שאתה הכי גאה בו?
"בתקופת מבצע חומת מגן הייתי במילואים וחבר ליחידה בשם אופיר רוט, שלא הכרתי בכלל כי הוא הגיע בצו שמונה, היה ליידי במהלך התקפת ירי. הוא נהרג מהכדורים וזה מחזה שלעולם לא אשכח, היינו ממש סנטימטרים בודדים זה מזה. לימים המשפחה שלו ערכה אירועים לזכרו. לא יכולתי להגיע ולספר להם מה היה ברגעים האחרונים שלו, כי הנושא היה כבד לי מדי. כל הזמן זה היה נראה לי כמו סוג של התחייבות כלפי ההורים שלו. בשלב מסוים החלטתי לצייר אותו כדי לשמר את זכרו ואז הגעתי להורים שלו עם הציור הזה. הם הדפיסו לעצמם עותק והמקור נשאר אצלי במשרד, כדי להזכיר לי את משמעות החיים מדי יום ביומו".
