מצעד הגאווה - תל אביב, 2019. צילומים: ראובן קפוצ'ינסקי

הצלם ראובן קפוצ'ינסקי מציג: ישראל 2019 – הגרסה המצולמת

הצלם ראובן קפוצ'ינסקי החליט לאחר שנים רבות להיפרד מהסטודיו, כדי לתור את הארץ ולנסות להרכיב אותה מחדש במסגרת פרויקט אישי, ועל הדרך מסביר מה סוד הפוטוגניות

פורסם בתאריך: 12.7.19 09:05

בעוד זמן קצר מתכנן הצלם ראובן קפוצ'ינסקי לעזוב את הכל ולצאת למסע לאורכה ולרוחבה של הארץ. אחרי חמישה עשורים שבהם הוא צילם בסטודיו, בין השאר את ראש הממשלה כמו גם פוליטיקאים מקומיים, לנגד עיניו עומדת כעת המטרה הבאה.

"אני יוצא עכשיו למסע הצילום הכי גדול בחיי", הוא מספר בראיון מיוחד ל"השקמה בת ים", "עזבתי את הסטודיו הנוח שלי, העברתי את כל הציוד לוואן, וכעת אני יוצא למסע ברחבי הארץ כדי לפגוש את עם ישראל בדרכים. אני רוצה לצלם הכל, גם יהודים, ערבים, בדואים, נוצרים ודרוזים, חילונים ודתיים, צפוניים ודרומיים. זה מסע אישי שתמיד חלמתי לעשות, כשהשאיפה היא לעשות ספר ותערוכה. למסע אני קורא 'בדרך ארץ – מסע מצולם'".

מה גרם לך לשנות כיוון?

"אני פחות מעוניין שהזיכרון שיישאר אחרי יהיה פרסומות או תמונות של פוליטיקאים, אלא דווקא את האנשים המעניינים שפגשתי בדרך ואת העולם כפי שאני רואה דרך העדשה שלי. יש לי רצון לתעד את כל החלקים השבורים של מדינת ישראל, ולפחות בתמונות לנסות לאחד אותם".


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות בבת ים? 

הורידו את אפליקציית "השקמה בת ים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "השקמה בת ים" באייפון 


קפוצ'ינסקי הוא צלם, מרצה ומנחה סדנאות לנוכחות פוטוגנית, שמאגדות את כל התובנות המקצועיות שאסף במהלך השנים. הוא החל את לימודיו בתחום הצילום במכללת הדסה ירושלים, ולאחר מכן עבר ללמוד בלונדון. בשנת 1981 עבר לניו יורק, שם החל את דרכו כעוזר של הצלם ארנולד ניומן ז"ל, אחד מגדולי צלמי הפורטרטים בעולם. 

עם חזרתו ארצה, בשנת 1994, הקים קפוצ'ינסקי סטודיו שבו צילם צילומי פרסום ופורטרטים, ובשנים האחרונות הוא מרצה לפוליטיקאים ולאישי ציבור על עמידה מול מצלמה. כעת, רגע לפני שהוא עוזב את הסטודיו ויוצא למסע, הוא חולק עמנו כמה מהתובנות שלו.

"שפת הפנים שלנו הן מראה למצבנו הנפשי והפנימי שלנו", הוא מסביר, "אם אני מאושר או מאוהב – סביר להניח שייראו את זה על פניי. הבעיה היא במסכות ובהסתרות. האדם רואה במצלמה איום, ואז הוא מנסה להסתיר את החשש שלו".

"רוב הבעיה מול המצלמה היא עשיית יתר – כשהרעש הפנימי שלנו מתחיל לעבוד יתר על המידה. כאשר הקול של הספק שאומר לנו שאנחנו לא טובים או לא מוכשרים מספיק מתגבר. כשאני מצלם, אני מנסה לשנות את הקול הזה ולנסות לפתוח למצולם את הלב".

יום כיפור 2017, דרום תל אביב

הירשמו עכשיו לקבלת עדכונים על הנושאים שמעניינים אתכם

קפוצ'ינסקי מסביר שהמצב הנפשי של המצולמים בולט בתמונות. "כשמצולם חושב יתר על המידה או מתאמץ, כל קצות העצבים שבפניו משתנים", הוא מגלה, "כמו כלב כלב בסכנה שאוזניו מזדקרות, או חתול שגבו מתקמר בשעת סכנה – כך גם בני האדם, שמול המצלמה מפעילים תנועות בלתי רצוניות שקשה מאוד לאבחן אותן. הגבות עולות, העיניים מתכווצות והשפתיים משתנות. האדם צריך לפתוח את הלב, את הרגש, ופחות להתאמץ".

"התפקיד שלי הוא לנסות להוריד לאנשים את המסכות ולהראות את האדם חשוף, אמיתי ואותנטי", מסביר קפוצ'ינסקי, שברזומה שלו ניתן למצוא צילומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרים רבים וחברי כנסת, וגם של פוליטיקאים בת ימים כמו אורי בוסקילה וראש העירייה צביקה ברוט.

לדבריו, "עם פוליטיקאים זה קצת יותר מסובך כי אני צריך להיצמד לאג'נדה אסטרטגית. במקרים אלה החופש שלי הוא מצומצם יותר. עם כל מצולם שלי אני עושה סוג של תהליך והם לפעמים תוהים אם הם הגיעו לצלם או לפסיכולוג, אך עם זאת אני מקבל לא מעט חיבוקים חמים מאנשי צבא ומפוליטיקאים ציניים. הם מצליחים לפתוח את הלב".

איך גורמים לפוליטיקאים משופשפים ולאנשי צבא קשוחים להוריד את המסכות?

"הדרך היחידה שלי לקבל את מה שאני רוצה היא להתנהג כפי שהייתי רוצה שהם יתנהגו. אני המראה שלהם. אם אני עצוב כי נפרדתי ממישהי אני מספר את זה למצולמים ופותח את הלב. אין לי בעיה לספר לביבי שנשבר לי הלב. אני בטוח שגם לו שברו פעם את הלב".

יצחק בוז'י הרצוג, 2015

איך מגיבים המצולמים לחשיפה שלך?

"הם די מופתעים בהתחלה, אבל מתחברים מהר מאוד. עבורי לא פעם זה כמו להיכנס לסלון של מישהו ולקודש הקודשים שלו, ולכן זה דורש ממני המון רגישות, הכלה ופתיחות. במקרים רבים, בסוף הצילומים המצולמים הופכים מלקוחות לחברים שלי".

 

אולי יעניין אותך גם

תגובות

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה בת ים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות