השבוע הסתיים לנו "החופש הגדול" שכלל גם את חגי תשרי והספקתי ללמוד ממנו המון, יצאנו עם הילדים לחופשות בלתי פוסקות, ביקורים אצל דודים, בתי מלון, טיולים והרפתקאות. אכלנו, שתינו, חיפשנו ומצאנו כמעט ברמה יום יומית פעילויות מותאמות ומאתגרות וציפיתי לאושר עילאי מצד הילדים. ואכן, היו לנו גם רגעים כאלה של חיבוק, מילת הערכה ושמחה מצד שי-לי ואורי – יאיר אבל לתדהמתי היו גם לא מעט רגעים הפוכים, פרצופים חמוצים, יבבות של תינוקות ותלונות בסגנון: "אוף איזו באסה", ו"לא כייף לי בכלל" ו"נמאס לי"
והכל למה?
כי לא תמיד הרשיתי הכל, ולא תמיד קניתי הכל, ולא תמיד זה היה כן כבר בדרישה הראשונה, מה שגרם לפרצוף חמוץ ומתלונן, ואז גיליתי שילדים יכולים "לבחור" להתעצבן ולקטר ולהתמרמר למרות שכביכול אין סיבה מוצדקת. בהתחלה מצאתי את עצמי מנסה לרצות וממש מתאמצת ללא היכר עד שהרגשתי שזה לא הדבר הנכון ובעיקר, לא הדבר הנכון להם.
אמר לי שר החינוך נפתלי בנט כשנפגשנו החודש אמנם בהקשר לנושא אחר אך קשור מן הסתם, כי חינוך מבית ומיום הלידה הוא הכנה לחיים ואני מוסיפה על דבריו: "ללמוד לקחת אחריות זה אחד הדברים החשובים שבאחריותנו ההורים ללמד את הילדים ולא תמיד מה שנראה לילדים כ"אושר" הוא הנכון עבורם, ומתפקידנו, לכוון וללמד מה נכון להם ובעיקר בגיל הרך".
אז השנה החלטתי שאני מתבגרת והרגעתי אצלי את הרחמים שהתעוררו (שהרי לא באמת היתה סיבה לרחם, אז מה אם לא הסכמתי לקנות להם עוד ממתק/ללכת לאן שביקשו מתי שרק ביקשו?) והרגעתי גם את הרצון המתמיד שלי ל"קנות" מהם חיוך בכל מחיר.
ובטון רגוע, נעים ואימהי אמרתי "יש לכם את הבחירה – אתם יכולים להיות מאושרים או ממורמרים, זה בידיים שלכם ובמה שתבחרו אני אלך אתכם". מה אני בעצם אומרת ומה למדתי מזמן האיכות הרב שבא עלינו לטובה? שכל אדם ולא משנה מה גילו אחראי במידה מסוימת לאושר שלו – הרי אפשר להיות מאושרים גם מצעצוע שעולה שקל ואפילו מקופסת קרטון שממנה ניצור בית ויעידו מכריי שגם אני מאושרת באותה המידה משמלה שעולה מעט בייבוא אישי מסין, כמו משמלה שקניתי בהרבה מאוד כסף פה בארץ וביננו, מי לא נתקל במהלך גידול ילדיו בילדים שיש להם הכל ועדיין מייבבים?
רוצים להישאר מעודכנים?
ומה האהובים שלי, שי-לי ואורי – יאיר למדו ואולי כשיגדלו יבינו ויעריכו? מעבר לזה שלא הכל מותר ואמא יודעת לפעמים "קצת" יותר, שאני סומכת ומאמינה בהם. שיצליחו למצוא את הדרך הנכונה לחיים ושכל בחירה שלהם מובילה לתוצאה: בחרתם ליהנות – תרוויחו, בחרתם להתמרמר ולקטר – פחות נעים לכם. אבל גם זה יעבור.
אז סך הכל עברנו תקופת "חופש גדול" וחגים נהדרת ואפילו שי-לי ואורי – יאיר זכו להכיר את שר החינוך נפתלי בנט מקרוב שמאוד עניין אותם מיהו המנהל הגדול מעל דניאלה, מנהלת בית הספר שלהם והכי חשוב שנהנינו, ושמחנו כמעט מכל רגע בקרב המשפחה והחברים וכמו שאוריקי אמר לי באחד מן הימים: " אמא, ממש נהנתי והיה לי כייף גם אם לפעמים לא ממש חייכתי".
