לצערנו כולנו מכירים מצבים בהם חלוקת ירושה בין אחים הופכת למצב בו האחים לא מדברים ומסתכסכים זה עם זה והכול בגלל מאבקי ירושה.אדם שנפטר משאיר אחריו עיזבון הכולל רכוש כמו דירות, חשבונות בנק, מניות , זכויות בחברות , זכויות בקופות גמל וביטוחי חיים, רכב ועוד ועוד .כל הרכוש הזה הוא מקור למתח המשפחתי שעלול להיווצר לאחר מותו. עורך הדין בני דון ייחיא החליט לעשות סדר תחת הכותרת " איך תוקפים צוואה"
מי שמרגיש מקופח מצוואה רשאי להגיש התנגדות לקיומה ולנסות לפסול אותה. מרבית התביעות נידחות שכן נטל ההוכחה לפסילת צוואה – כבד. ודאי כך כשמדובר בצוואה שנערכה ע"י עורך דין וששני העדים לה (כדרישת החוק) הם עורכי דין.
עקרון העל המכתיב את פסיקת בתי המשפט הוא כלל עתיק במשפט העברי: "מצווה לקיים את דברי המת". גם אם הצוואה זועקת בעיני השופט מאי-צדק – עליו להצפין את מצפונו ולכבד את בקשתו האחרונה של המנוח.
הטיעון הנפוץ ביותר בניסיונות לבטל צוואה הוא השפעה בלתי הוגנת, של הילד הזוכה בירושה, על ההורה, השפעה שגרמה להורה לכתוב את הצוואה. מדובר בטענה על ניצול המצוקה הגופנית והנפשית של ההורה.
הטיעון מסתמך על סעיף 30(א) לחוק הירושה: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה".
לא כול השפעה על מצווה נחשבת להשפעה בלתי הוגנת המובילה לפסילת צוואה. הפסיקה קבע שהכוונה היא להשפעה שאינה שגרתית, שיש בה מרכיב של חוסר הגינות במושגים של מוסר אישי או מוסר חברתי
טענה שגרתית אחרת בניסיון לפסול צוואה היא שההורה היה במצב גופני ונפשי כזה שלא ידע על מה הוא חותם. בית המשפט יצטרך אז לגלות, בעזרת מומחים, מה היה מצבו ההכרני – הקוגניטיבי – של המנוח בעת החתימה על הצוואה.
סעיף 26 לחוק הירושה עוסק בכך. כותרת הסעיף היא "כשרות לצוות". בסעיף נאמר: "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע להבחין בטיבה של צוואה – בטלה".
מדובר במצבו הנפשי, המנטאלי והגופני של המוריש בעת חתימת הצוואה. השופט יבדוק את כושרו של המצווה מבחינת יכולת השיפוט והמציאות שלו ולגבש כוונה ורצון ולפעול על פיהם.
עוד טענה שלעיתים מביאה לפסילת צוואה: מעורבותו של הילד הזוכה בעריכת הצוואה. במקרים רבים קל להוכיח כי ההורה לא היה במצב שאיפשר לו לחפש בעצמו עורך דין, להגיע למשרדו בכוחות עצמו, לומר לעורך הדין מה רצונו, לקבל טיוטה של הצוואה, להעיר את הערותיו ולהיפגש שוב עם עורך הדין כדי לחתום על הצוואה.
כשמתברר שהילד המוזכר בצוואה הוא שיזם את כתיבת הצוואה, הפגיש בין ההורה לעורך הדין, גילה נמרצות יתר בטיפול בנושא, ובנוסף גם היה נוכח במהלך הכנת הצוואה וחתימתה – ייתכן שבית המשפט יפסול את הצוואה.
הסעיף העוסק בכך בחוק הירושה הוא 35: "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן זוגו של אחד מאלה – בטלה".
צוואות לא מעטות נפסלו כשהוכח שהיתה קיימת תלות מוחלטת של המצווה ביורש. נוסף לתלות פיזית צריכה להיות גם תלות מנטאלית. אדם יכול להיות מרותק לחלוטין למיטה ונזקק לעזרת אחד מילדיו כדי לתפקד באופן הבסיסי ביותר, אבל הוא צלול לחלוטין. ולכן התלות הפיזית אינה גורעת מעצמאותו.
את השאלה אם המצווה היה עצמאי יש לבחון לאורך תקופה, אך חשוב במיוחד לבחון את מצבו בסמוך למועד עריכת הצוואה.
המלצה: כשמדובר בכותב צוואה קשיש או שמצבו הנפשי גבולי – יש להזמין פסיכוגריאטר או פסיכיאטר שיבדוק אותו ויכתוב חוות דעת על מצבו.
עילה נוספת לפסילת צוואה כתובה בסעיף 34 לחוק הירושה: "הוראת צוואה שביצועה בלתי חוקי, בלתי מוסרי או בלתי אפשרי – בטלה".
במקרה אחד כתב הורה בצוואה שהוא מוריש את רכושו לבנו בתנאי שהבן יתגרש. ההוראה נפסלה בהיותה מנוגדת ל"תקנת הציבור" כי היא מעודדת גירושין.
במקרה אחר נכתב בצוואה כי אחד הילדים יירש רק אם יעלה לישראל. הצוואה לא נפסלה בשל תנאי זה.
עילה נוספת לפסילת צוואה: חתימה המוריש מזויפת. הנטל מוטל על הטוען לזיוף. אם הוא יעורר ספק באמיתות חתימתו של המצווה – נטל ההוכחה עובר למבקש את קיום הצוואה.
עוד טענה מקובלת לפסילת צוואה: לא היו שני עדים לצוואה או שהיה רק עד אחד.
עו"ד בני דון-יחייא הוא מומחה לדיני משפחה וירושה, מעורכי הדין המובילים בתחומו. כתב 13 ספרים. הוא מעלה מופע הומוריסטי על זוגיות, "טובים השניים", ומופע על הומור יהודי, "צחוק הגורל".
