יום הכיפורים: כתב "השקמה" מספר על האייטם שהוא מצטער עליו

יש לי לא מעט שנות עיתונות במערכות גדולות וקטנות, בטלוויזיה וברדיו, אבל שום דבר לא הותיר בי חותם כמו אותו המקרה שמלווה אותי כבר שנים.

זה קרה לפני שש שנים כאשר שימשתי ככתב רכילות בעיתון נחשב. בתחילתו של השבוע קיבלתי סיפור מצוין על פרקליטה מוערכת ומוכרת לאחר שכיכבה במשפט שהיה מאוד מסוקר בישראל. אותה פרקליטה, כך סיפרו לי, הגיעה למשחק כדורגל שבמהלכו היא נשמעה קוראת הערות גזעניות נגד שחקן ערבי.

מיד התקשרתי אליה, הצגתי את עצמי ואת העובדות כפי שנמסרו לי, וביקשתי את תגובתה. בשיחה הראשונה היא הכחישה כל קשר, טענה שכלל לא הייתה במקום והוסיפה שמדובר בגיבוב שטויות.

פניתי לעורך שלי ועדכנתי אותו בנוגע לתגובתה של הפרקליטה. הוא התעקש שהאירוע אכן התרחש. חזרתי לפרקליטה עם פרטים מדויקים יותר, ואז השיחה השתנתה. האישה החזקה שנחשבה לאימת הפוליטיקאים, חזרה אליי והתחננה על נפשה שלא נפרסם את האייטם.

"אתם הורסים לי קריירה שבניתי במשך עשרות שנים", היא אמרה, "בבקשה, אל תפרסם את זה". ליבי נכמר עליה, הרגשתי איך ברגע אחד הגלגל מסתובב ומהמקום הכי גבוה אתה נמצא בנקודה הכי נמוכה שלך. הבטחתי לה שאבדוק עם העורך שלי, ואחזור אליה עם תשובה. ידעתי ולא היה לי ספק שאילו ההחלטה הייתה נתוני בידיי, האייטם הזה לא היה מתפרסם.

אבל ההחלטה לא הייתה שלי. בשיחה עם העורך שלי הוא לא הסכים לרדת מהסיפור בטענה, מוצדקת, שמדובר בדמות ציבורית ולכן חלים עליה "כל כללי הטקס": היא לא יכולה להשתתף במפגני גזענות ובאותה נשימה להילחם על צדק. הוא צדק כמובן ועדיין – הרגשתי לא בנוח עם הפרסום. התקשרתי לפרקליטה, הסברתי לה שלא נוכל לרדת מהאייטם. היא ניסתה בדמעות להסביר לי עד כמה הפרסום ייפגע בה אבל ידיי היו כבולות. האייטם פורסם, מאז לא דיברנו שוב.

עם השנים מצאתי את עצמי נוגע בהמון אייטמים שנגעו בי יותר ופחות, שמעתי אינספור סיפורים של אנשים מפורסמים יותר ומפורסמים פחות, עוולות ובקשות לעזרה. אחת הכתבות שהכי נגעו בי היה ריאיון שעשיתי בשנת 1996 עם עפרה חזה, גיבורת ילדות שלי וחלק מנוף ילדותי. הריאיון היה מיועד לעיתון בית הספר וכשבצלאל אלוני אישר את קיום הריאיון לא היה שמח ממני. קבענו שעה לריאיון הטלפוני והיא התקשרה בדיוק בזמן.

רוצים להישאר מעודכנים?

הורידו את vאפליקציה לאנדרואיד

הורידו את vאפליקציה לאייפון

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה בת ים

עקבו אחרי דף הפייסבוק של השקמה בת ים

דיברנו על הקריירה שלה, על האלבום הבינלאומי שיצא כמה שבועות קודם, על השיר שלה שהיא הכי אוהבת ("אני אוהבת את כולם וקשה לי להחליט על שיר אחד") ועל הבעל ("יש לי מלך אמיתי בבית"). אחר כך היא מיעטה בראיונות. את ההמשך והסוף הטרגי כבר כולנו מכירים. אבל לי, נשאר בעיקר החלום שהתגשם שאני נזכר בו, לצד החרטה המקצועית שממשיכה ללוות אותי.

דודי טל, הוא בן 41, כתב העיתון "השקמה בת ים" ו"ערים". עורך המדורים ברשת "השקמה". בעבר שימש ככתב רכילות ב"וואלה", עורך הרכילות ב"נענע 10" כתב הרכילות ב"ידיעות תל אביב" ומגיש פינות צרכנות בערוצי הטלוויזיה השונים. ניתן לפנות לדודי במייל שכתובתו: [email protected].