כולנו אחים, כולנו יהודים, כולנו שווים, כולנו. אכן?

דווקא בימי הקורונה עלו השנאה והפער בין הציבור הדתי לבין הציבור החילוני. דווקא בימים של מציאות שכפתה על כולנו שותפות גורל גילנו שיש שווים ויש שווים יותר. הרב מאיר אבוטבול בטור מיוחד

פורסם בתאריך: 19.4.20 11:24

רבים אינם יודעים, אבל במלחמת העצמאות לחמו החרדים לצד חיילי ההגנה. אלה לצד אלה, שכם אל שכם, באחווה ורעות מסירות נפש הדדית.

בספרו של ד"ר משה ארנוולד הוא חושף את הקשר המיוחד שנרקם על ידי רבני אגודת ישראל באותה העת לבין ראשי ההגנה, כאשר סיסמת הגיוס הייתה: יאמץ השם את מגני ישראל העומדים במערכה.


רוצים להישאר מעודכנים אחר כל הידיעות החשובות בבת ים? 

הורידו את אפליקציית "השקמה בת ים" באנדרואיד

הורידו את אפליקציית "השקמה בת ים" באייפון 

הצטרפו לקבוצת הווטסאפ של השקמה בת ים כאן והיו הראשונים לדעת


72 שנה חלפו מאז ואת הקשר החם, החליפו ניכור וחשדנות בעולם החרדי על כל גווניו, כאשר שיתוף הפעולה עם "הציונים" הפך לגינוי בזרמים הקיצוניים.

לעבר התהום העמוקה יכולנו כולנו להתבונן בימים אלה של התמודדות עם משבר הקורונה. עד כדי כך נותק הקשר בין המגזר החילוני למגזר הדתי, עד שאפילו את הוראות משרד הבריאות רבים מהחרדים לא שמרו ולא באשמתם.

הנציגים שלהם בכנסת, אלה שאמורים היו לשמור עליהם, היו עסוקים בהרכבת הקואליציה. הם פשוט לא עדכנו ציבור שלם, ועכשיו נסו להסביר להם שהם פשוט פישלו. מה לעשות, כנראה שלמרות הפער גם בקרבם שולט מושג הצה"לי – כסת"ח.

למרות זאת, עם החלת צו הבריאות על הציבור, דתיים וחרדים היו מוכנים לוותר על התפילות בבתי הכנסת, על הישיבות, על תלמודי התורה והחיידרים ללא שום היסוס. "ונשמרתם לנפשותיכם", זה היה הקוד הפעם.

רבנים אף יצאו בפסקי הלכה מרחיקי לכת, שבימים כתיקונם ניתנים לגרועים שבאויבנו או למי שנחשב כמסוכן לציבור: דין רודף ניתן לכל מי שיעז להפר בידוד ולסכן חיי אדם.

זאת, כאשר דין רודף ניתן לאדם שעושה מעשה שמפאת חומרתו והשלכותיו מותר למנוע מהרודף לעשות את המעשה גם במחיר הריגתו. להלכה יש דין רודף רק למי שמסכן את חיי חברו בשוגג או במזיד.

מספר הנדבקים בקורונה בציבור החרדי הוא הגבוה ביותר. נתון שמאחוריו עומדים הצפיפות בבתי הכנסת ובישיבות, ובעיקר המצב הסוציואקונומי הנמוך בקרב רבים שמתגוררים בדירות קטנות של 65 מ"ר, גם למשפחות של עשרה ילדים ויותר.

מבחינת הציבור החרדי חזרה האחווה ושותפות הגורל בדיוק כמו הלחימה לפני 72 שנה לצד לוחמי ההגנה. זה לא היה קל. בכל זאת, יותר משבעה עשורים של איבה הדדית עמדה בינו לבין הציבור החילוני.

השיתוף פעולה החל דווקא באותו אירוע מכונן: הלווית הרב שנקר בבני ברק לפני כחודש. לאותה הלוויה הגיעו מאות מלווים, דבר שגרר כמובן גל הסתה נגד הציבור החרדי. זאת בעיקר משום שהחילוני המצוי לא ידע שהצפי להלוויה היה 40 אלף איש ולא 400. החילונים לא ידעו שזו מצווה חשובה להגיע להלוויה של גדול בישראל. חודש אחרי כולם כבר הפנימו את המסר ולהלוויית הרב בקשי דורון הגיעו מלווים לפי ההנחיות.

הלוויה מצומצמת. הרב בקשי דורון זצ"ל. צילום: יעקב כהן

ניתן היה לצפות לאותו שיתוף פעולה מצד המגזר החילוני. אלא ששם המסר הוא אחר. מה שאסור בבני ברק וירושלים מותר בערים חילוניות אחרות.

כאשר ההסתה נגד ציבור חרדי שלם הייתה בעיצומה, כולנו ראינו תמונות מחוף ימה של תל אביב ומהפארקים, גם כאן בבת ים. במהדורות החדשות וברשתות החברתיות יכולנו לראות כיצד הוראות צו הבריאות מופרות כמעט באין מפריע. לזאת נוספה כתבה מקוממת שפורסמה ב-YNET, על כתבים שמסתובבים בימי הסגר על ירושלים, כשהם מחופשים לחרדים עם תעודת עיתונאי. המסר היה ברור: בלבוש חילוני אפשר לנוע בכל ירושלים ללא כל מגבלה, עם חיוך וברכת "דרך צלחה". אולם בלבוש חרדי ישנם תשאולים, איומים ועיכובים על ידי כוחות הביטחון.

וכן, הייתה גם הפגנה בכיכר הבימה. בזמן שהציבור הדתי וחרדי נאלץ בכאב גדול לוותר על התפילות. לאורך כל ספר התנ"ך ישנן התרחשויות רבות על גזירות שהתבטלו באמצעות תפילה לבורא עולם. אין כוחם אלא בפיהם נאמר על עם ישראל.

ברור לכולם שקיימת סכנה לשהות בבתי הכנסת. אך עד אמש (מוצ"ש) נאסרה גם התפילה תחת כיפת השמיים, אפילו עם כללי הזהירות הנוגעים ל-10 אנשים כשהם עטויים מסיכות וכפפות.

על אף הקושי הציבור החרדי היה מוכן להבליג גם על זה. כאשר הרב קנייבסקי, הרב אדלשטיין, הרב כהן והרב בעדני שנחשבים למובילים בציבור החרדי אשכנזי וספרדי, יצאו בפסק הלכה על איסור לקיים תפילות תחת כיפת השמיים.

אך שוב מתבררת האמת המרה: מה שאסור לציבור הדתי ושומרי המסורת בישראל, מותר בכל מקום בישראל. לראיה תמונות על עשרות ישראלים עומדים בתור לבנקים ולדואר, תוך הפרה ברורה של כל הנחיות משרד הבריאות: איסור התקהלות במרחב הציבורי, שמירה על כיסוי פה ושמירה על מרחק של שני מטרים.

כך נראתה בת ים ביום שישי האחרון

הציבור בישראל שבור מרוסק ותשוש מהמצב הנוכחי. חצי מהמדינה נמצאת בחל"ת. אנשים מאבדים לאט לאט את מקורות המחיה, הלחץ הוא עצום. פעילי השטח בעמותות החסד השונות הרגישו את זה השנה במיוחד לפני חג הפסח.

לכן מובן בהחלט שאי אפשר למנוע מהאזרחים את האפשרות להגיע לבנקים או לדואר כדי לקבל את קצבת המחיה שלהם. אבל אולי במקום רמיסת כל כללי משרד הבריאות וסכנת הידבקות וסכנת נפשות ובמיוחד כאשר אנשים מבוגרים נמצאים בתורים האלה, ניתן היה לחשוב על פתרון שיאפשר את קבלת הקצבאות והמענקים מבלי לסכן חיי אדם?

"והיו עיניך רואות את מוריך" זהו מושג הלכתי רחב מאוד, כאשר את הדוגמה האישית עלינו לקחת מגדולי הדור, שלאורם אנו הולכים ואכן גדולי הדור שומרים עלינו עם פסיקותיהם ההלכתיות, לאור המצב הקשה שאנו שרויים בו. אך שוב, מה שאסור לציבור הדתי מותר לציבור החילוני. שר הבריאות, נשיא המדינה וראש הממשלה יכולים לצפצף על הוראות משרד הבריאות, בעוד בפני ציבור שלם נמנעת האפשרות להתפלל תחת כיפת השמיים.

אולי יעניין אותך גם

תגובות

תגובה אחת

🔔

עדכונים חמים מ"השקמה בת ים"

מעוניינים לקבל עדכונים על הידיעות החמות ביותר בעיר?
עליכם ללחוץ על הכפתור אפשר או Allow וסיימתם.
נגישות