מזה ארבע שנים מתגוררת כרמן אלמקייס עמוס בת ה-41 בבת ים. היא פעילה פמיניסטית, יזמת בתחום התרבות, קמפיינרית, מפיקה וליצנית רפואית. "גדלתי בבית עם אבא מדהים שהיה פעיל חברתי בעצמו רוב חייו, ולכן השיח החברתי היה כל חיי סביבי", היא מספרת.
אלמקייס עמוס מנהלת פרויקטים בתנועת "אחותי" למען נשים בישראל, מייסדת ובעלת המיזם "אקטיביזם & art" המשלב אמנות ואקטיביזם, מייסדת פרויקט "עדי"ה" לבניית ארכיון עדויות של נפגעי גזזת וכן מייסדת ושותפה בתנועת "שוברות קירות" לקידום קמפיינים ציבוריים ואקטיביזם קהילתי, אזרחי ופמיניסטי במימון הציבור ולמען הציבור.
"נולדתי באשקלון ואת שנות ילדותי העברתי בשכונת שיכונים בגבעת ציון", מספרת אלמקייס עמוס, "היום אני חיה עם בת זוגתי בבת ים ואמא לילדה בת כמעט שנתיים. אני בעיקר פועלת בנושאים 'השקופים' שקשורים בעוני, ניתוקי חשמל וקצבאות. בנוסף הובלתי ולקחתי חלק במאבק באלימות משטרתית, במאבק נגד אלימות נגד נשים, מאבקי הקהילה הגאה, ואפילו המאבק לשחרור נחל האסי".
התשוקה לפעילות חברתית הגיעה מהבית?
"נולדתי לתוך פעילות חברתית, אבא שלי היה פעיל כל החיים שלו. הוא היה שותף בהקמת המפלגה המזרחית הראשונה שהייתה פעם. אחר כך היה שותף ופעיל במפלגת 'גשר'. נולדתי בבית עם היסטוריה ועם פוליטיקה ומאבקים, ותמיד דיברו על המאבק המזרחי, זה האני מאמין שלי, המקום הטבעי שלי. אני לא רואה את עצמי עושה דברים אחרים האמת".
איך הגעת להקים את תנועת "שוברות קירות"?
"הקמת התנועה הזו, הייתה החלום שלי ושל השותפה שלי, ספיר, במשך שנים. הכרנו בפינויים של אמהות חד הוריות בדיור הציבורי לפני עשור ומאז פעלנו והובלנו יחד אינספור מאבקים. את התנועה חלמנו ודמיינו המון זמן, תנועה שמייצרת קמפיינים מעבודת שטח שממומנת על ידי הציבור. אנחנו מאמינות בצדק וצדקה ביחד, כי סיוע ותמיכה ישירה בקהילה זה חיוני, אבל לא מספיק, ושינוי מדיניות בלי חיבור לשטח, זו לא הדרך".
תנועת "שוברות קירות" היא תנועה אזרחית שמקדמת קמפיינים ציבוריים ותקשורתיים ומסייעת באופן פרטני לכל מי שמתקשה לחיות בכבוד. "אנחנו לא רק מסייעות למשפחות אשר נאבקות ברכישת מזון ותרופות או תשלום שכר דירה, אלא גם מובילות קמפיין לשינוי מדיניות הממשלה. אנחנו כאן כדי לעזור בהטענה של חשמל וגם כדי לעצור את כל ניתוקי החשמל, לתמוך בנשים נפגעות אלימות וגם לדרוש מקלטים לגברים מכים, להשיג לאם חד הורית מטרנה וגם לדאוג שלא יקצצו לה את קצבאות הקיום והאבטלה. כמו שאמרתי צדק וצדקה יחד".
רוצים להישאר מעודכנים?
את רואה שינוי במצב של האנשים מסביב בתקופת קורונה?
"אני חושבת שבתקופת הקורונה אנשים הבינו את כוחה של החברה ושל הקהילה, הייתה התגייסות מטורפת של הציבור למען הציבור, תרומות של מענקים, מזון, מחשבים, ותלושים. זה היה מדהים להיות חלק ממה שמניע את זה".
ובמאבק החברתי יש גם הצלחות."בוקר אחד הגענו לסניף עמידר אני וספיר ועוד פעילות מצוות דיור ציבורי, עם אם חד הורית, על מנת לדרוש פתרונות ממנכ"ל עמידר", היא מספרת, "בכניסה, אחרי שעקפנו אותו בריצה, השומר רץ לחסום את המעליות. פנינו למדרגות והתחלנו לעלות בריצה. פתאום הופעלה מערכת כריזה שאומרת 'שימו לב, עובדי עמידר, להסתגר בחדרים ולנעול דלתות, יש פריצה לבניין'. כאילו הגיעה יחידת טרור. בסך הכל אם חד הורית עם שישה ילדים שעומדת להיזרק לרחוב. התבצרנו שם וביקשנו פתרונות לאשה וילדיה, אפילו שהגיעה משטרה, גם איתם היא ניהלה שיח ואפילו להם היה קשה לבקש ממנה לעזוב".
"ליווינו אותה תקופה ארוכה, וההתבצרות בעמידר יחד איתה הייתה רק אחת מהפעולות שעשינו. לאחר מכן היא קיבלה דירה מעמידר, ואנחנו זכינו יחד איתה לקבוע מזוזה לה ולילדיה. אז כן, לפעמים יש גם סיפורי הצלחה מול המערכת וזה משמח".
אלמקייס עמוס מתגוררת יחד עם בת זוגה וביתם שתחגוג בקרוב שנתיים בעיר בת ים שהגיעה למקום המאוד לא מעודד ה-27 במדד הערים הגאות במדינה. "אף פעם לא התייחסתי לזה בצורה מיוחדת, השתתפתי באירוע בבת ים לא מזמן של 'הגל הגאה בבת ים' נגד אלימות. אני באופן אישי לא נתקלתי בגילויי הומופוביה, אבל ברור לי שיש אירועי אלימות והומופוביה ואני אפעל נגד זה בכל דרך וצורה בעיר".
