גד עזרא נולד בבת ים בשנת 1979, בן זקונים למשפחה בת ארבעה אחים. הוא היה קשור לאחיו, והפך לדוד כבר בגיל צעיר. נהג לטפל, לשחק ולפנק את אחייניו האהובים.
גד שגדל במשפחה מסורתית-דתית וציונית, ספג בבית את הבסיס לתכונות שיבלטו מאוחר יותר בחייו. "הוא היה האח הקטן שלנו. הוא תמיד אהב לעזור ולהיות דוד לאחיינים שלו", מספרת אחותו הגדולה, ויואן אלבוים.
הוא למד בבית הספר הממלכתי דתי "ציפורי" בעיר, ולאחר מכן המשיך את לימודיו בישיבת בני עקיבא "אדרת". בשנת 1999 התגייס לצה"ל במסלול תלמיד ישיבת הסדר. אלבוים מספרת כי אחיה הקטן לא הסתפק בכך, ודרש לשרת שירות צבאי מלא בחטיבת גולני, ועל כך עמל קשות.
"גדי היה מאוד גבוה ושמנמן", מספרת אחותו, "הוא בכלל לא היה בחור של כוח, אבל הוא רצה לשרת שירות משמעותי של שלוש שנים. הוא היה נורא שרוף ועבד מאוד קשה על הכושר. אחי נלחם כדי להיות בגולני והצליח להגשים את החלום הבלתי אפשרי והיה מאושר". לאחר שסיים את הטירונות והאימון המתקדם שובץ כלוחם בגדוד 51.
פיגוע בליל הסדר
שנת 2002 הייתה לשנה הקשה ביותר בתולדות טרור המתאבדים בישראל. חודש מרץ של שנה זו זכה לתואר המפוקפק "מרץ השחור", בו נרצחו 105 אזרחים ועוד 26 חיילים ישראלים בפיגועי טרור. שיאו של חודש זה היה הפיגוע במלון פארק בנתניה שהתרחש בעיצומו של ליל הסדר ובו נרצחו 30 איש.
אלבוים נזכרת באותו ערב קשה. "הייתה כבר אז כוננות ביחידה שלו. אבל גדי בכל זאת הגיע לחגוג איתנו את ליל הסדר", מספרת אלבוים, "כל החיילים תודרכו להישאר בהאזנה. בשתיים בלילה פתאום הטלפון צלצל וגדי הוקפץ אל הגדוד. אבא שלי לקח אותו בבוקר אל נקודת האיסוף בתחנת ארלוזורוב בתל אביב. כבר ביום שישי בערב הם פרצו למוקטעה ברמאללה ואחד החיילים שם נהרג. בחול המועד הם כבר היו בג'נין".
רוצים להישאר מעודכנים?
בעקבות הפיגועים נפתח מבצע חומת מגן והעיר ג'נין הייתה לאחד המוקדים המסובכים ביותר במהלכו. בתוך מחנה הפליטים שבעיר הסתתרו פעילי טרור רבים שהיו מוסווים בתוך אוכלוסייה אזרחית וצפופה, דבר אשר הפך את המשימה המבצעית למורכבת ביותר.
"המחבלים בג'נין מלכדו את כל הדלתות", מספרת ויויאן, "הממשלה חשבה שיש הרבה אזרחים ולכן נמנעה מלהפציץ את הבתים. הדרך היחידה לנקות את כל השטח ממחבלים הייתה לעבור בין בית לבית".
במהלך הפעילות של הגדוד בשטחי המחנה, נפתחה לעבר החיילים אש מגגות הבתים במהלכה נורה גד בצוואו ונפל על הארץ. מותו נקבע לאחר מכן. בן 23 היה בנפלו.
לאחר מותו, פעלו בני משפחתו להנצחת ולפני מספר שנים אף הוקם מפעל חסד אשר נושא את שמו במסגרת עמותת "והגדת עזרה מגד". כמו כן, מדי שנה מתקיימת האזכרה של גד בסמוך ליום הזיכרון. אולם השנה בעקבות מגיפת הקורונה היא התקיימה בצורה אחרת.
"האזכרה הייתה לפני שבוע ועשינו אותה בזום", מספרת האחות, "היה לנו שיעור תורה לזכרו. היו לנו מעל 300 מתחברים וזה מאוד חיזק אותנו. לפי ההיכרות שלי עם גד החיים באים לפני המתים ולכן אסור לנו לצאת החוצה אל בתי הקברות ולסכן את הסבים והסבתות שלנו. העם שלנו זה עם של חיים ולא של מוות".
