פרופ' חוליו וינשטיין, מנהל מרפאת הסוכרת בבית החולים וולפסון, לא יישכח לעולם את השבוע הקשה בחייו שבו איבד מטופלת שלו. היום הוא חוזר לחודשים הראשונים של פעילות המרפאה, אז התרחש הגרוע מכל.
וינשטיין, בן 69, עלה לארץ בגיל 16 מארגנטינה יחד עם משפחתו והשתקע בעיר בת ים בה גדל, התחנך והתחתן. לחוליו ולאשתו, רוקחת במקצועה, נולדו שני בנים, אחד חוקר במכון ויצמן והשני ניורולוג. כמו כל ארגנטינאי טיפוסי, אחרי האהבה לאשתו ולמשפחתו, הכדורגל מלווה את חייו. במונדיאל האחרון הוא טס ביחד עם כל המשפחה ובילה ברוסיה.
וינשטיין חלם על לימודי וטרינריה. אבל אימו השפיעה עליו מאוד שכדאי שיטפל בבני אדם ולא בחיות. אחרי שנתיים של התמחות ברפואה פנימית, החליט ללכת לסוכרת והוא עוסק בתחום קרוב ל-40 שנה. כבר בגיל צעיר מונה לתפקיד מנהל היחידה בוולפסון, הפך לנשיא האגודה הישראלית לסוכרת וכיום מכהן כסגן יו"ר המועצה לסוכרת.
"אנחנו עוסקים במחקרים בוולפסון ומציגים אותם בכל העולם", מספר וינשטיין, "אחד המחקרים האחרונים שביצענו הוא כמה חשובה ארוחת הבוקר לחולי הסוכרת שיוצג בספטמבר בברצלונה ועל כך אני גאה מאוד. כבר בהתחלה אהבתי מאוד את המקצוע, לא היו מומחים לסוכרת והמודעות לא הייתה מפותחת כפי שהיא היום. כולם יודעים היום על המחלה ועל איך לחיות איתה, אך פעם זה לא היה".
"כשאתה חווה את זה על גופך זה נשאר לך כטראומה לכל החיים"
המקרה הטרגי אירע לפני 30 שנה. באחד השבועות הראשונים לפעילותה של מרפאת הסוכרת בבית החולים וולפסון, הגיעה אל פרופ' וינשטיין, שהיה אז מתמחה בן 30 פלוס, אישה כבת 70. היא הייתה מלאה, גבוהה מאוד, ומשקלה עמד על 140 קילו. לדבריו, מסיבה זו היה קשה מאוד לאזן את הסוכרת שלה.
"נתנו לה את כל התרופות האפשריות שהיו ידועות אז לטיפול במחלת הסוכרת", מספר וינשטיין, "היינו משקיעים בכל חולה שעות. היינו מזמינים אותה בכל שבוע-שבועיים כדי לראות אם ירדה במשקל, אך שום דבר לא עבד. לאחר שמונה חודשים שהשקענו בה, ראינו שהמשקל שלה נעצר, ופתאום בכל ביקור היא שקלה קילו אחד פחות. בד בבד הסוכר החל להשתפר וראינו בזה הצלחה גדולה".
רוצים להישאר מעודכנים?
פרופ' וינשטיין לא האמין לרגע שהירידה במשקל נבעה ממחלה אחרת לגמרי. "לחולה היה סרטן אלים שהיה שקט ובגלל זה היא ירדה במשקל", הוא מספר, "לא בגלל הצלחת הטיפול במחלת הסוכרת. זו הטראומה המקצועית שלי. אני לא יכול לשכוח את השבוע הנוראי הזה ואת המסר הזה אני מעביר הלאה, למטופלים שלי ולתלמידים שלי. החולה נפטרה כעבור כמה חודשים, אך אני נשארתי עם הטראומה הזו ועם הלקח שגם כשאני נותן תרופות שאני יודע שיכולות להוביל לירידה במשקל, אם יש ירידה דרסטית, צריך לבדוק ולחשוד. לצערי, מאז המקרה הראשון גיליתי עוד חולים שהיה להם סרטן, בעיקר בלבלב, וזה עצוב מאוד".
לדבריו של פרופ' וינשטיין, "את הדברים האלה כל רופא יודע, אך כשאתה חווה את זה על גופך זה נשאר לך כטראומה לכל החיים שכמובן הולכת איתי לאורך כל שנותי המקצועיות".
