"המוזיקה עזרה לי להתמודד בצורה הטובה ביותר עם הדברים הקשים שעברתי במלחמה". על הציטוט הזה חתום איתי פז, מוזיקאי צעיר, מוכשר ומבטיח שלחם חודשים ארוכים במסגרת יחידה מובחרת במלחמת "חרבות ברזל" וחווה רגעים קשים של לחימה, אובדן וכאב.
איתי, תושב הוד השרון, שבעוד כחודשיים יהיה בן 22, עבר לא מעט במוזיקה הישראלית, למרות גילו הצעיר. בגיל 16 השתתף בתכנית "אקס פקטור" ובעונה שעברה השתתף בתכנית "הכוכב הבא" והגיע עד שלב 12 האחרונים. בימים אלו הוא ממשיך להופיע ובמקביל כותב ומלחין את שיריו לקראת הוצאת אלבום הבכורה שלו.
איתי החל את דרכו המוזיקלית בגיל צעיר מאוד. "מגיל חמש התחלתי לנגן בגיטרה ולשיר לעצמי ובשלב מאוחר יותר הופעתי בבית ספר. בגיל העשרה התגנבתי לכל מיני ברים תוך כדי שזייפתי את הגיל האמיתי שלי כדי שאוכל להיכנס, לשיר ולנגן. בתיכון השתתפתי באקס פקטור תוך כדי שלמדתי במגמת מוזיקה בתיכון רמון ובכיתה י"ב הציעו לי ללכת לפרויקט בינלאומי של להקת בנים בארצות הברית אבל לבסוף לא התקבלתי. זה היה או ללכת על זה או לצבא וידעתי שאם אני הולך לצבא אני הולך להיות הכי קרבי שיכול להיות והתגייסתי ליחידה מובחרת".
את מסלול ההכשרה סיים חודש לפני ה- 7 באוקטובר, כאשר באותו יום ארור ששינה את חיינו, איתי היה בביתו. המשך היום היה מאוד דרמטי עבורו: "כל המשפחה שלי מצד אבא גרים בעוטף, סבא וסבתא בכפר עזה והדודים וילדיהם בקיבוץ ניר עם. באותה שבת לא הייתי צוות כוננות והייתי בבית. כשהחלו האזעקות המפק"צ שלי התקשר ואמר לי להגיע במהירות ליחידה. נסענו 200 קמ"ש לדרום. באותו יום נלחמנו במספר מוצבים ובסוף היום הגענו לכפר עזה, שם כאמור גרים סבא וסבתא שלי. תוך כדי הלחימה חשבתי כל הזמן על סבא וסבתא שלי והדודים שלי. הייתי בטוח שהם נרצחו או נחטפו כי תוך כדי כך ניסיתי לברר ואנשים אמרו שהמצב לא טוב. רק בלילה התקשרתי להורים שלי והם סיפרו לי שסבא וסבתא שרדו וגם הדודים שלי בסדר. סבא וסבתא שרדו את הטבח כאשר התחבאו בממ"ד עד שחילצו אותם. אני הגעתי לשם בסוף היום אז לא הייתי מאלו שחילצו אותם אבל העיקר שהם בסדר וגרים לידנו בהוד השרון".
"יש לי תגובת קרב מאוד חריגה"
כמו חיילים רבים, גם איתי, שהשתחרר מהצבא בחודש אפריל 2025, סובל מפוסט טראומה בעקבות דברים שעבר וחווה במלחמה האחרונה, אבל הוא מודה שקשה לו עם ההגדרה הזאת: "אני לא אוהב להשתמש במילה הזאת אבל בגדול יש לי תגובת קרב מאוד חריגה, אני בשיקום במשרד הביטחון ואני מטפל בעצמי בעקבות דברים שחוויתי. אני יודע שאני סובל מפוסט טראומה אבל אני סולד מהמילה הזאת".
מדוע בעצם?
"כי זאת פציעה שקופה שלא רואים מבחוץ. גם אנשים שלחמו איתך לא תמיד מצליחים לקבל את זה. יש כאלו שטוענים שאתה משליך הכל על הפוסט טראומה ועל המלחמה. נכון שהיום שיש יותר מודעות אבל יש אנשים שלא מקבלים אותי כמו שאני. כשאתה סובל לא רואים, רק שומעים בחדשות או רואים בסרטונים. אי אפשר לדעת מה עובר על הבן אדם. אף אחד לא יודע שאתה קם בלילה או שיש לך התקף חרדה בארוחת שישי. אף אחד לא מבין את זה".
איך אתה מתמודד עם זה?
"יש לי פסיכולוגית ועובדת סוציאלית ותמיכה מאגף השיקום במשרד הביטחון ואני הולך לטפל בעצמי במפגש פעם בשבוע. ויש כמובן את המוזיקה. זה נשמע אולי כמו קלישאה אבל המוזיקה שם לצידי כל הזמן עם כתיבה והופעות. בחרתי להפוך את הכאב למקור כוח ולחומר בעירה ליצירה המוזיקלית שלי, את הכאב והטראומה למוזיקה ואת הפצע והזיכרונות לתקווה".
איתי פז (מימין) על הבמה צילום עיריית הוד השרון
הצלחת ליצור מוזיקה בתקופת המלחמה?
"המלחמה לא עצרה. המשכתי לנגן, לשיר, לכתוב, כי זה מה שהחזיק אותי וגרם לי להבין שיש לי משמעות. המוזיקה החזיקה אותי באוויר ובחיים. המוזיקה הייתה המקום שמילא בי את החסר לפרוק, לכתוב, לשיר, ולהשמיע ללוחמים אחרים ששמעו את אותן תחושות שהם חווים רק ממישהו אחר".
המלחמה השפיעה על המוזיקה שלך?
"לגמרי. אני מרגיש שהכתיבה שלי התבגרה. אני מרגיש שהיצירה יוצאת ממקום קצת יותר עמוק, הפעם ממקום של כאב וגדילה, של בגרות ושינוי שנכפה עליי. היצירה שלי, גם ההלחנה, הכתיבה והשירה, עברה ליטוש עמוק של הזמן ושם החיים".
רוצים להישאר מעודכנים?
השיר שהפך להמנון של פלגת הלוחמים
אחד הסיפורים המעניינים של איתי הוא איך הגיע לתכנית "הכוכב הבא": "תוך כדי המלחמה כתבתי את השיר הראשון בחיי שנקרא "אתה תראה" והוא הפך להמנון של פלגת הלוחמים שלנו. זהו שיר שמדבר על התחושות שלי מהמלחמה. היה לנו אירוע על האש שבו הגיעו מתנדבים. ניגנתי את השיר מול כולם ובסוף עזרתי למישהו לקפל את הציוד לאוטו והוא אמר לי: "תגיד למי ששר שהוא שר מטורף". אמרתי לו שזה אני שרתי והוא שאל אם אני רוצה להשתתף בכוכב הבא. הוא הכיר את מי שצריך ולמחרת התקשרה תחקירנית והשאר היסטוריה. זה אמנם היה במקריות אבל אני מאמין שהגיע לי להגיע לשם. המ"פ אישר לי השתתפות בתכנית אבל גם הוא לא חשב שאגיע כל כך רחוק בתכנית, כולם הבינו ותמכו ועשינו הקרנות מיוחדות כשהופעתי בטלוויזיה".
עברה לך כבר פנטזיה בראש שאתה תייצג את ישראל באירוויזיון?
"האמת שכן. כבר ניסיתי לדמיין את זה וראיתי איך זה קורה. מצד שני, הייתי ער לסיטואציה שיש אנשים ששרים טוב יותר עם סיפור מעניין יותר וברור שגם לשלוח חייל לוחם בתקופה כזאת לתחרות שירה באירופה זה מאוד בעייתי ולא חכם אז הבנתי שזה לא יקרה".
כמה שירים הוצאת עד כה?
"בתחילת השבוע הוצאתי את השיר החמישי שלי שנקרא "צלקת". זה שיר שכתבתי על הפוסט טראומה עם קליפ מאוד מושקע, על חוויות הלחימה. שיר קצבי ושמח עם מסר עמוק. השיר הראשון שהוצאתי נקרא "אתה תראה" שבזכותו גם הגעתי לכוכב הבא ולאחר התכנית הוצאתי את השיר "קרוב אלייך", שנכתב לזכר חברי שנפלו במלחמה ובו מילים של געגוע לימים התמימים שלפני ה- 7 באוקטובר. בסוף ספטמבר הוצאתי את השיר "מאיפה אני בא" ולפני מספר שבועות את השיר "בריקוד הבא" שנולד לאחר מערכת יחסים שהייתה לי עם רקדנית. אני מקווה שבקרוב אני אוציא חמישה שירים ביחד ותוך כמה חודשים את האלבום הבכורה שלי. אני מופיע עם הלהקה שלי ובמקביל מופיע גם עם נעם חורב ותוך כדי מקדם את המוזיקה שלי ועובד גם בבר בהוד השרון בעיקר בשביל הנפש. ברוך השם אני מצליח להתפרנס מהמוזיקה".
מהן השאיפות המוזיקליות שלך?
"אני מרשה לעצמי להגיד שאני רוצה להיות מהמוזיקאים המובילים בארץ. אני מאוד אוהב את שלמה ארצי ועידן עמדי ואני רואה את עצמי מגיע למקום שאליו הם הגיעו והכל עם המון עבודה וצניעות לאורך הדרך. למדתי מהשירות שלי שאנחנו חיים פעם אחת והחיים יכולים להשתנות ולהסתיים ברגע, לכן חשוב לחלום רחוק וללכת קדימה, כנגד כל הסיכויים. דברים עלולים לקרות".
תגובות