אלון אמיר, בן 40 , בעלים של משרד ליחסי ציבור ובניית תדמית, מנהל אמנים בארץ ובחו"ל וגם סופר. אמיר נולד וגדל בשכונת רמת הנשיא בבת ים. בראיון ל"השקמה בת ים" מספר אמיר על העבודה בתור יחצ"ן והקשר המיוחד עם האירוויזיון
"בגיל 21 מנכ"ל הד ארצי דאז שכר אותי לעבודה כמנהל יחסי הציבור של וורנר מיוזיק. מאז ועד היום אני עוסק ביח"צ. ב- 2005 המשלחת הבלרוסית הגיעה לארץ כדי לקדם את השיר וביקשו שאעזור להם בקמפיין הישראלי. לאחר השהייה שלהם כאן הם ביקשו שאגיע לקייב, שם נערכה התחרות, ואשמש כמנהל יחסי הציבור של המשלחת הבלרוסית לתחרות. השיר לא עלה לגמר אבל זו הייתה חוויה מאד משמעותית עבורי".
במשך הזמן עבדת עם עוד זמרים שלא עלו לגמר, איך מתמודדים עם האכזבה?
"היתה זמרת בשם ולנטינה מונטה מסן מרינו שהגיעה לקדם את השיר שלה בארץ. כך שלא היתה לי השפעה על השיר באותה השנה. במקרה אחר הייתי איש יחסי הציבור של התאומות הסלובקיות מאירוויזיון 2011. היה לי ברור שלא נעלה לגמר כי זה לא היה מספיק טוב, אבל החוויה הייתה נפלאה והכסף היה טוב. תוך כדי העבודה על התחרות התרעתי על הליקויים שיש לדעתי ומה צריך לעשות על מנת לתקן ולשפר. לצערי לא הקשיבו לי. זה קורה וצריך לדעת לשחרר לפעמים. בסופו של דבר יש מי שידע להעריך את העבודה שלי כי מזמינים אותי עד היום, לשפוט בתחרויות מוקדמות ברחבי אירופה".
איך הגעת מיחסי ציבור לחבר שופטים בתחרויות קדם ארוויזיון?
"ב- 2008 השבדים פנו אלי שאעזור להם וכך היה. זה היה שבוע מופלא ולמדתי שם המון על איך עושים אירוויזיון. מאז התבקשתי לשפוט שלוש פעמים נוספות בשבדיה, פעמיים בנורבגיה, פעמיים באסטוניה, באירלנד, במלטה (פעמיים), בבולגריה ובפינלנד. זו חוויה נפלאה ואני מאוד אוהב להתעסק במוזיקה, על אחת כמה וכמה כשמטיסים אותך ליעדים מקסימים ומשכנים אותך במלונות טובים. לא יכול להתלונן על זה".
במה אתה עוסק מלבד האירוויזיון?
בישראל אני בעלים של משרד יח"צ וניהול אמנים. אני עובד עם זמרים כמו "בית הבובות", דני בסן, להקת "סקסטה", חדוה עמרני, ברק ביטון, אן מארי דוד, זוכת אירוויזיון 1973 (עם השיר Tu te reconnaîtras ) ועוד.
קשר הדוק במיוחד. אלון עם אן מרי דויד
איך הגעת לאן-מארי דוד? ספר על הקשר שלכם
"הכרנו בשנת 2005 באירוויזיון היובל שנערך בדנמרק. הפכנו לחברים ובשנת 2008 החלטנו לעבוד ביחד. מאז אנחנו בקשר מעולה והיא כמו אמא שניה שלי. כבר יצא לנו, בגלל תנאים מסוימים, לישון באותה המיטה בוינה. כל פעם שהיא מגיעה לישראל היא ישנה אצלי בבית. היא כבר מכירה את כל המשפחה ונחשבת לחלק ממנה".
אין אחד במדינה שלא מכיר את השיר הזה
רוצים להישאר מעודכנים?
"והם חיו בעושר ובאושר עד שהגיעה הצבעת השופטים"
לפני שנה הוציא אמיר ספר בשם "שלוש דקות של נצח". רומן בדיוני אודות מסע המשלחת הישראלית לאירוויזיון באזרבייג'אן והרפתקאות בלתי צפויות שמגיעות מאיראן השכנה. הספר יצא בהוצאה פרטית, זכה לתהודה רבה ואפילו תורגם לאנגלית.
איך הגעת לרעיון לכתוב ספר על האירוויזיון?
"הרעיון לספר עלה אחרי האירוויזיונים בבאקו ובמאלמו. התחלתי לכתוב אותו בנובמבר 2014. בגלל כל מיני דברים שקורים בחיים (עבודה, פרידה מבן זוג), היו לי כמה הפסקות שבהן לא היה לי זמן או רצון לגעת בספר, ואני זוכר גם מקרה שבו הייתי "תקוע" ולא ידעתי איך להמשיך את העלילה, מה שדרש ממני לעזוב את הספר כדי לקבל פרספקטיבה חדשה. משיחות עם סופרים אחרים אני מבין שזה משהו שקורה לרבים. בברוטו לקח לי לכתוב את הספר במשך שנה וחצי, אבל נטו זה לקח שישה שבועות. ברגע שידעתי מה אני רוצה לומר ולאן אני רוצה לקחת את הסיפור זה היה קל מאוד".
אילו ביקורות קיבלת על הספר? איפה אפשר להשיג אותו?
"אני שמח לומר שביקורות מאוד טובות. הספר כתוב בצורה מאוד קצבית כשכמעט בכל עמוד קורה משהו שגורם לקורא להמשיך עוד ועוד. המחמאה הכי טובה שקיבלתי היתה מאנשים שאמרו שהם סיימו את הספר בערב אחד כי הם פשוט לא יכלו להניח אותו בצד".
