מרקוס מורלי, בן 15 מבת ים, המשמש כיו"ר מועצת התלמידים בבת ים, הוא סיפור הצלחה. מתלמיד בעייתי, עולה חדש שהטיל את חיתתו על תלמידי בית הספר, הוא הפך לדוגמה ומופת של התמדה, מצוינות ומעורבות חברתית. בראיון ל"השקמה בת ים" הוא מקווה שסיפורו האישי יעורר תקווה ואופטימיות בקרבם של תלמידים והוריהם שסובלים מקשיים, ומוכיח שהשמים הם הגבול.
מורלי עלה עם משפחתו ממקסיקו כשהיה בן שבע, היישר לבת ים. "גרנו במקסיקו והיתה לנו משפחה בישראל. ההורים שלי רצו שאנחנו הילדים נגדל פה, והמעבר הזה היה הדבר הכי טבעי שיכול להיות", הוא מספר, "שבוע לאחר שהגעתי נכנסתי לבית ספר הממלכתי-דתי הרא"ל. אני זוכר שהיינו במזכירות, האחים שלי, ההורים שלי ואני, כדי לעשות רישומים אחרונים לקראת הכניסה לבית הספר, ועמדו המון אנשים מסביבנו, מסוקרנים ורוצים לראות מי אנחנו. נכנסתי לשיעור, ואני זוכר שבשיעור הראשון שלי המון דברים נראו לי מוזרים וכל הזמן עשיתי רק תרגילים במתמטיקה. המורה לא ידעה מה לעשות איתי, ובגלל פערי השפה נתנו לי לעשות תרגילים. כשהתחלתי את הלימודים בעיר לא ממש ידעתי עברית ומחסום השפה היה נוראי עבורי. היו ילדים שקיבלו אותי בכפפות של משי, ומאידך היו לא מעט שלא ידעו איך לאכול אותי והציקו לי מדי יום. בשלב מסוים, בגלל קשיי השפה, הפכתי להיות הבלגניסט של הכיתה, וכולם פחדו ממני ואז כבר לא הציקו לי בכלל".
מה גרם לך להפריע בשיעור?
"בגלל פערי השפות הרגשתי מאוים קצת, לא הבנתי מה אומרים ולא ידעתי איך לבטא את מה שאני מרגיש. מהתסכול התחלתי לעשות בלגן – הפרעתי בשיעורים, התחצפתי, הרבצתי – וזה הגיע למצב שבכל יום היו מזעיקים את ההורים שלי לבית הספר".
ומה גרם לשינוי?
"הייתי תלמיד כזה עד סוף כיתה ג'. בחופש הגדול בין כיתה ג' ל-ד' התבגרתי והבנתי שאני חייב להגיע בצורה אחרת לבית הספר, בראייה אחרת, ובאמת לקחת את עצמי בידיים. הגעתי לכיתה ד' והמחנכת היתה מורה בשם הודיה – היא האמינה בי, ישבה איתי אחרי שעות בית הספר לפרטני, עזרה לי, חיזקה אותי בקטע החברתי ותמיד היתה שם עבורי. בסוף כיתה ד' כבר הייתי בן אדם שונה לגמרי – בוגר יותר, שמסתכל על הדברים בצורה אחרת ומקבל את הדברים, גם כשזה לא הכי מתאים. בהמשך, כשהייתי בכיתה ה', נבחרתי לתפקיד יושב ראש המועצה הבית ספרית בהרא"ל עם המון תמיכה של ההורים שלי, ושמחתי נורא. שם החלה הפעילות החברתית שלי. כך זה המשיך, וגם בכיתה ז' נבחרתי לכהן כיושב ראש במועצה הבית ספרית שלי ברמות. מאוד שימח אותי שמאמינים בי".
ואז גם הפכת להיות יו"ר מועצת התלמידים העירוני בבת ים.
"המדריך שלי לשעבר בתנועת בני עקיבא, יובל דהן, היה חבר במועצה העירונית, והוא האמין בי והביא אותי לשם. לאחר כמה חודשים התחלתי לפעול גם במועצת התלמידים המחוזית. עברה תקופה והגיעו הבחירות השנתיות של המועצה לצוות שיוביל את מועצת הנוער, הגשתי מועמדות לתפקיד מזכ"ל, ולאחר קמפיין בחירות מושקע וגדול נבחרתי. המשכתי לפעול במועצה העירונית וידעתי שאני רוצה יותר, שאני רוצה להיות יושב הראש של המועצה העירונית, שתהיה לי האפשרות להוביל, לשנות ולגרום למועצת הנוער להיות גוף משמעותי לכל בני הנוער בעיר. שוב עברה שנה והגיעו הבחירות לבעלי התפקידים במועצה העירונית, ולאחר השקעה אדירה שכללה קמפיין בחירות ענק ועבודה שוטפת נבחרתי לכהן בתפקיד יושב הראש של המועצה העירונית. ברגעים הראשונים לא הבנתי מה קורה. קצת חששתי שאני בחלום, אך הבנתי שזה נכון, והתחלתי את תפקידי בשמחה גדולה".
והוא לא הסתפק בכך, לאחר מספר חודשים התקיימו בחירות נוספות לבעלי התפקידים בהנהגת מועצת התלמידים המחוזית, ומרקוס נבחר לתפקיד מזכ"ל המועצה המחוזית. "כיום אני מכהן בתפקידי מפתח בעולם המועצות – יושב ראש מועצת הנוער ומזכ"ל מועצת התלמידים והנוער במחוז תל אביב – ואני גאה לקחת אחריות כל כך גדולה ולייצג את בני הנוער", הוא אומר.
רוצים להישאר מעודכנים?
על הפעילות במסגרת מועצת התלמידים הוא מספר: "מועצת הנוער העירונית היא הגוף הנבחר הרשמי והמייצג של כלל בני הנוער בעיר. התחלנו את הקדנציה שלנו לפני חודש, בישיבת פתיחה חגיגית שנכחו בה ראש עיריית בת ים צביקה ברוט, מ"מ ראש העיר ומחזיק תיק החינוך אלי יריב, מנהל אגף נוער וצעירים יניב ויסמונסקי והמפקחת הרשותית על מנהיגות צעירה במחוז תל אביב רננה רוזן. בישיבה העלינו נושאים שאנו רוצים לשפר בעיר והתחלנו לפעול".
אחד הנושאים שמקדמת המועצה היא סיוע לתלמידה הזקוקה לניתוח בחו"ל. "אנחנו לקראת סיום פרויקט איסוף כספים למען נועה, תלמידת בית הספר יעד שסובלת משיתוק מוחין וזקוקה לניתוח בחו"ל שעולה המון כסף, ומועצת הנוער העירונית לקחה על עצמה לאסוף כסף", מספר מרקוס, "כל בתי הספר בעיר ותנועות הנוער מקיימות איסופי כספים למען נועה ובסופו של דבר נעביר אליה את כל הכספים בשם הנוער בעיר. בשבוע הבא מועצת הנוער מתחילה סדנת יזמות בהנחיית יניב קוממי שבמסגרתה תתחלק המועצה לקבוצות ותוציא אל הפועל כמה פרויקטים אשר ישפרו את איכות חייהם של בני הנוער בעיר".
איך אתה מספיק הכל?
"אני לוקח חלק פעיל בכל הפרויקטים, מתעסק בכל פנים המועצה, מוציא פרוטוקולים, סיכומים חודשיים ואת כל המסמכים הנדרשים, ואני בעצם הגוף המתווך בין המועצה לבין הצוות המוביל. אני בן אדם די עמוס – לרוב אני יוצא מהבית בבוקר בשביל ללכת לבית ספר וחוזר בערב, אבל זה ממלא אותי בכל יום מחדש, מספק בצורה מטורפת, וכל ההערכה של הסביבה שלי נותנת לי כוח עצום להמשיך. ובסך הכל, אני מאמין שעם ניהול זמן נכון ניתן לעשות הכל".
חשבת בכלל שאי פעם תהיה יו"ר מועצת התלמידים של העיר פעם?
"תמיד גרמו לי להאמין בעצמי ולא לוותר, וזה בדיוק מה שאני מנחיל לאחרים".
