כולנו התרגשנו איתו ועם חבריו ששבו מהשבי: בערב פסח, יום רביעי שעבר, חווה בר קופרשטיין שני אירועים מרגשים לראשונה מאז שחזר משבי החמאס לפני כחצי שנה. יום הולדת 24 וליל סדר פסח ראשון בבית אחרי סיוט ארור וארוך שנמשך עבורו שנתיים.
קופרשטיין, תושב חולון, שירת כחייל סדיר בגדוד 932 של חטיבת הנח"ל. הוא נחטף משטח מסיבת הנובה לאחר שנשאר לעזור למשטרה ולטפל בפצועים כחובש. משפחתו גילתה על דבר חטיפתו בסרטון שראתה באותו יום בטלגרם בו הוא כפות ברגליו ובידיו וצועק את שמו. הוא שרד את השבי ושוחרר ב- 13 באוקטובר 2025 ביחד עם 19 החטופים האחרים.
במהלך תקופת השבי נחשפנו למשפחתו המרגשת של בר ובעיקר לאביו טל, שנפצע בתאונת דרכים בשנת 2019 בעת שהתנדב בארגון איחוד הצלה ומאז איבד את יכולת ההליכה והדיבור. טל הבטיח שיעמוד על רגליו כשבנו יחזור מהשבי, מה שיהפוך לימים לאחד הרגעים המרגשים ביותר של חזרת החטופים מהשבי.
כמו שאר שורדי השבי, גם בר עסוק בחצי השנה האחרונה בשיקומו, והאמת היא שהוא הספיק לא מעט באופן מעורר השראה. הוא חזר להפעיל את חברת גרירות האופנועים שברשותו, כתב ספר על תקופת השבי בשם "לא נשבר", הוציא שיר בשם "המלחמה האחרונה", העביר הרצאות ברחבי העולם, בילה עם חבריו מהשבי בברזיל וידו עוד נטויה.
בר קופרשטיין בכיכר החטופים, צילום דנה רעני
באופן טבעי, את השיחה עם בר פתחתי בליל הסדר הראשון שלו בבית לאחר תקופת השבי, שהגיע כאמור בשילוב יום הולדת. "וואו, זה היה מאוד מרגש", פותח בר ומספר: "היינו כל המשפחה ביחד. זה חג משפחתי של ביחד שגורם לך להעריך כל דבר, את המשפחה, האוכל. תחושה כל כך טובה שאי אפשר להסביר. זה בא ביחד עם יום ההולדת וממש חגגתי את חג החירות, תרתי משמע".
אלו דברים שחשבת עליהם בשבי?
"ברור. כל הזמן. החגים, ימי הולדת ושבתות אלו היו הרגעים הכי קשים בשבילי בשבי כי זה זמן של משפחה וזה מה שהכי חסר לך בשבי".
אפרופו משפחה, אחד הרגעים המרגשים ביותר זה שאביך נעמד לכבודך כשאתם נפגשים לראשונה. ספר איך זה הרגיש מהצד שלך.
"וואו, זה רגע מרגש שלא אשכח אותו כל חיי ואפשר לראות בסרטון איך אני בוכה. אחד הרגעים המאושרים בחיי כמובן. ראיתי את הסרטון הזה המון פעמים ותמיד עם המון רגש ודמעות".
בר קופרשטיין, צילום מנחם קאליש
"הכריחו אותנו לחפור אז בפסח הקודם היינו ממש עבדים"
איך ציינתם את ליל הסדר בשבי?
"את ליל הסדר הקודם לא ממש ידענו מתי זה אבל ידענו שאנחנו בערך בזמן של פסח. בדיוק אז הכריחו אותנו לעבוד בחפירת פתח יציאה נוסף למנהרה אז היינו ממש עבדים בפסח הקודם. לא יודע אם זה היה בכוונה מצידם, אבל ככה זה יצא".
איך אתה מסכם את חצי השנה שלך בבית לאחר החזרה מהשבי?
"זאת הייתה חצי שנה מטורפת. הספקתי המון, אני מוקף בהמון אנשים. כתבתי ספר, פתחתי מחדש את העסק שלי, הוצאתי שיר, העברתי הרצאות בארצות הברית, ויש עוד סבב הסברה בקרוב בארצות הברית. אני מוקף בחברים ומשפחה וכל עם ישראל רוצה לשאול לשלומי ולחבק".
איך נולד הספר שכתבת?
"נתנו לנו בשבי מחברת ללימודי קוראן וזה לא כמובן ממש עניין אותי, אז אמרתי שאקח דף ועט ואתחיל לכתוב מה עבר עלי מאז ה-7 באוקטובר כי אני נמצא שם והכל טרי בראש ואולי כשאני אחזור אשכח דברים. ישבתי וכתבתי את כל מה שעברתי ומה אני עובר ביום יום, אבל המחבלים לא נתנו לי להוציא את המחברת מהשבי. למזלי, הכל היה אצלי בראש ואיך שחזרתי, עוד בבית חולים, התחלתי לכתוב את הדברים על לפטופ. ממש מהרגע הראשון שיכולתי. כתבתי על כל מה שעברתי וברוך השם יש לי זיכרון טוב וזכרתי מה עברתי והמקומות שהיינו בהם".
ואיך זה התגלגל להוצאת הספר?
"התחלתי לכתוב בשביל עצמי שיהיה לי תיעוד ואז נזרק רעיון כזה להוציא ספר. ישבנו עם לא מעט הוצאות ספרים עד שהחלטתי לעשות את זה עם 'ידיעות ספרים' ולפני שבועיים יצא הספר לחנויות".
ספר על הבחירה של השם, 'לא נשבר'?
"האמת, שלא הייתי סגור על שם. ישבתי עם העורכת וחשבנו על שמות. בחרנו ב'לא נשבר' כי גם המילה בר מופיעה בשם ואז אמרתי שזה אחלה שם כי אני באמת לא נשבר ועם השם שלי ולכן החלטנו ללכת על זה. זה בדיוק מה שהספר מדבר עליו".
הספר לא נשבר, של בר קופרשטיין, ידיעות ספרים
"כולם עפו על הספר והתלהבו"
אלו תגובות קיבלת על הספר?
"וואו, כולם עפו על הספר והתלהבו. אני מקבל הודעות באינסטגרם מאנשים שאומרים שהצלחתי לסגור להם מעגל, שלא ידעו מה קרה בדיוק. זה כיף שאנשים קוראים את הספר ואומרים שלא יכולים להפסיק לקרוא אותו. זה עושה לי טוב על הלב. זה סוג של ריפוי בשבילי. אני אומר שאם הספר יכול לעזור למישהו במשהו הכי קטן אז עשיתי את שלי. אם מישהו לקח איזה מסר אז הצלחתי. זאת הייתה המטרה שלי, שזה לא יהיה סתם עוד ספר. אם זה חגים ושבתות, שאנשים יבינו שאלו הדברים החשובים בחיים או לקחת את החיים בפרופורציות. לא חסר דברים להבין מה חשוב בחיים, כמו זמן איכות עם המשפחה כי אלו הדברים שחשובים באמת".
אלו תובנות שהתחדדו אצלך בזמן השבי?
"בוודאי. הדברים שבסוף אתה זוכר זה לא איך יצאת לעבודה ואיך אתה מביא כסף הביתה אלא הרגעים שאתה יושב עם המשפחה בשולחן שבת או בחג או יוצא לטייל. ישב לי בראש בשבי למה לא הייתי יותר עם המשפחה".
רוצים להישאר מעודכנים?
בוא נחזור לשבי הנוראי שחווית. היו רגעים שחשבת שלא תשוב משם?
"היו הרבה רגעים. למשל, כל פעם שהתבטלו עסקאות, שלא היה נראה שיש קצה אור. ואז שאלתי את עצמי: 'מה, אני אישאר פה? זה הגורל שלי?' אבל בסופו של דבר הבנתי שזאת החלטה של בורא עולם. מצד שני, הייתה לי תמיד אמונה שאצא משם כי הייתי עם אנשים טובים וידענו להרים אחד את השני גם ברגעים קשים".
טל קופרשטיין נושא דברים מצמררים בעצרת למען השבת החטופים בחולון, צילום מטה המשפחות
סיפרת על רגעים שהצמידו אתכם לקיר והיכו אתכם. מה עובר בראש ברגעים אלו?
"בהתחלה כשמכים אותך אתה חושב שהולכים להרוג אותך וחושב שזה הסוף של החיים שלך אבל שזה נגמר אתה אומר אם זה מה שצריך לעבור אז נעבור כי זה מה שיקרב אותנו הביתה. תמיד אמרנו שאם הגענו למצב כזה הם מתוסכלים וככה מוציאים עלינו את העצבים".
מתי הבנתם שאתם חוזרים הביתה באופן סופי?
"המחבלים ששמרו עלינו רצו שזה יהיה קטע מיוחד. הייתה להם טלוויזיה בחדר והם קראו לנו לבוא לראות. זה היה יום חמישי, ארבעה ימים לפני השחרור. ראינו שהממשלה מאשרת את העסקה. הסתכלנו אחד על השני ואמרנו 'הנה עוד עסקה שלא תצא לפועל'. לא האמנו כי עברנו הרבה אכזבות. רק כשיצאנו מהמנהרה ההיא, יום לפני השחרור, ועברנו למנהרה אחרת הבנו שהפעם באמת משחררים אותנו".
ממה הכי הופתעת וממה הכי התאכזבת כשחזרת לארץ?
"הייתי מוכן להכל. כל תקופת השבי הרצתי תרחישים בראש. של מה יכול לקרות אז לא הייתי מופתע יותר מדי. ידענו שנלחמים עלינו אבל לא הבנתי עד כמה זה עוצמתי. יצא לי לראות תמונות שלי בהפגנות וזה עודד אותי".
המטרה היא לקנות בית להורים שלי, כל דבר שאני עושה אני מכוון לכך"
פתחת מחדש את חברת גרירות האופנועים שלך.
"נכון. לחברת קוראים בר על הגרר בע"מ. זה משהו שפתחתי עוד לפני השבי ועבדתי בזה ובגלל שהתגייסתי הייתי חייב להפסיק. התכנון היה אחרי הצבא להמשיך, אבל נחטפתי אז עכשיו אני מגשים עוד חלום לפתוח מחדש את חברת הגרירות בבעלותי".
מעבר לפתיחת החברה מחדש והספר, הוצאת גם שיר שנקרא 'המלחמה האחרונה'. איך זה יצא לאוויר העולם?
"הזמר יאיר אלייצור הגיע אליי לשיקום ובא לעשות לי שמח עם המשפחה והחברים ונזרק רעיון של בוא ננסה לעשות משהו. הגעתי אליו לאחר כמה זמן ובסוף יצא השיר 'המלחמה האחרונה' שבו הצלחנו להכניס את כל הרגש והסיפור שעברתי. לא האמנתי שזה יהיה כל כך מוצלח. האמת שאנשים הופתעו וגם אני. לא חשבתי שאי פעם אני אוציא שיר. כתיבת הספר והשיר הם חלק מהריפוי שלי".
תמונות וזיכרונות מהשבי עדיין קיימים?
"ברור. זה חלק ממני וזה לא ייעלם לעולם. צריך לחיות עם זה. אני לא נותן לזה להשפיע עלי יותר מדי. מבין שזה קרה אבל ממשיכים הלאה עם המון שמחת חיים ולעשות את הכי טוב שאפשר".
מהן התכניות שלך לעתיד?
"האמת שעוד לא יודע. אני מתעסק בעסק שלי ובהסברה בהרצאות והמטרה שלי כיום היא לקנות בית להורים שלי. כל דבר שאני עושה אני מכוון לשם".
תגובות