"הוא הצטיין בכל מה שעשה ומאוד אהב לעזור לאחרים", אומרת בכאב ובגעגוע עז שיר, אחותו הבכורה של סמ"ר אורי גרינברג ז"ל מפתח תקווה שנהרג בפעילות מבצעית בלבנון, בלילה שבין יום רביעי לחמישי לפני כשבוע.
אורי, לוחם סיירת גולני בן 21, נהרג בעת היתקלות עם מחבלי החיזבאללה בפעילות מבצעית בכפר בדרום לבנון. הוא הותיר אחריו את הוריו דורית וירון ושלושה אחים ואחיות: שיר (32), עוז (23) ונועה (19). הוא הובא למנוחות ביום חמישי שעבר בבית העלמין הצבאי הר הרצל שבירושלים.
שיר גרינברג גיטלמן, אחותו הבכורה, תושבת כפר סבא ומנהלת הדיגיטל של מועדון היולדות במרכז רפואי מאיר, סיפרה לנו על האח האהוב והגיבור: "אורי היה תמיד מצטיין בכל מה שעשה וגם בתיכון אדר בפתח תקוה, בו למד, היה מצטיין משרד החינוך. היה חשוב לו להצליח בכל דבר שעשה. הוא נאבק לעשות בגרות 5 יחידות במתמטיקה, סיים אותה בהצטיינות ועשה בגרויות מורחבות בציונים גבוהים כדי שיוכל להתקבל ללימודים בכל מקום. את השירות הצבאי הוא התחיל בקורס צוללות ולאחר חצי שנה עזב. היה לו ברור שהוא הולך לסיירת גולני בעקבות אחיו עוז שגם הוא שירת בסיירת. זה לא פשוט לעבור הכשרה במסלול צוללות ואז להתחיל כטירון בסיירת גולני ולעבור את כל ההכשרה והמסלול הקשה, אבל הוא לא ויתר כי זה היה חשוב לו".
סמ"ר אורי גרינברג ז"ל, צילום באדיבות המשפחה
אורי נפל כחודשיים לפני מועד שחרורו מהצבא ומתברר שכבר היו לו תכניות מיידיות לקראת המשך חייו, כפי שמספרת שיר: "מיד אחרי תאריך השחרור שלו, בעוד כחודשיים, אוריקי היה אמור לצאת לשליחות של הסוכנות היהודית בארצות הברית. הוא כבר התקבל לזה והתרגש לקראת האתגר הבא בחייו. הוא תמיד היה אחד כזה שאהב לעשות עוד ועוד דברים ולאתגר את עצמו כל הזמן ולתרום כמה שניתן. גם בתור נער הוא היה כזה".
שיר מספרת על אחיה כדוד מסור לשני ילדיה, עומר בן החמש ואדם בן השלוש: "הוא היה דוד נפלא ומסור לילדים שלי. כשהוא היה בעזה היה יום הולדת לאדם, בני הצעיר, והוא ביקש להגיד לו מזל טוב בטלפון. איזה דוד זוכר דברים כאלו בגיל 20 כשהוא נלחם בעזה? הוא היה הכי קרבי וכל התקופה במלחמה בקושי יצא הביתה ועדיין מצא זמן להיות דוד מדהים".
חששתם לגורלו או שהוא הביע חשש מסוים משירותו הצבאי?
"ממש לא. הוא היה מאוד זהיר וממש סמכנו עליו. התנהלנו בתחושה שאוריקי שלנו תמיד בסדר ולא יקרה כלום. גם כשהוא היה מעיף את הילדים שלי באוויר לא חששתי שיקרה להם משהו כי זה אוריקי. אמרתי שהוא מחזיק אותם ויודע מה הוא עושה. לא עלה בדעתנו שזה מה שיכול לקרות לו. היינו בתחושה שלאוריקי זה לא יקרה. ידענו שהוא בלבנון אבל הוא נתן לנו תחושה של אני כמה ימים סוגר פינה וממשיך הלאה. הוא היה בבית לפני שבועיים לחופשת התרעננות קצרה בין עזה ללבנון ודיבר עם בעלי דני על כרטיסי הטיסה לארצות הברית. הוא בכלל לא דיבר על הצבא למרות שידע שהוא עולה ללבנון. אמר 'הכל טוב, אני משתחרר בעוד חודשיים ושמונה ימים ועוד מעט זה מאחוריי'. לא חשב שיקרה לו משהו".
מה אתם יודעים על נסיבות נפילתו?
"מתחקיר ראשוני עולה שהכוח שלהם היה בכפר בדרום לבנון במטרה לכבוש אותו ולבצע משימה. הם הלכו בוואדי בתנאים קשים. כסמל הוא היה בראש הכוח. בשעה 2:10 בלילה הם נתקלו במארב של מחבלים שיצאו מתוך שיחים או פיר והייתה היתקלות, קרב פנים מול פנים. הוא נפצע קשה ופונה על ידי חבריו באלונקה בתנאים קשים למסוק. בדרכו לבית החולים נקבע מותו. הנחמה היחידה שלנו היא שהוא לא סבל".
איך קיבלתם את הבשורה המרה?
"בשעה 5:30 דפקו קצינים בדלת ביתם של ההורים. אבא שלי לא הבין. ניגש לדלת וראה את הקצינים. אמר להם 'תלכו זאת טעות, אתם לא בבית הנכון'. הם הושיבו אותם ובישרו להם. אחותי הקטנה התעוררה והבינה מה קרה. היו גם קצינים בדרך אליי לכפר סבא, אבל אבא שלי אמר להם שלא יגיעו אלינו כי הוא מעדיף לספר לי בעצמו. הוא התקשר אלינו בשעה 6 בבוקר והודיע לבעלי שהעיר אותי וסיפר לי על הנורא מכל. אורי היה חתום על כרטיס אד"י של תרומת איברים שזה היה מאוד חשוב לו. הסכמנו לתרום את איבריו ורק בתום השבעה נתעדכן בכמה אנשים איבריו הושתלו".
רוצים להישאר מעודכנים?
למרות שהוא תושב פתח תקווה אורי נקבר בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. שיר מסבירה מדוע: "הוא מת מות קדושים ורצינו שהקבר יהיה במקום שנעלה אליו לרגל לעיר הקודש ירושלים. כמו שעשה את בר המצווה בכותל. ההורים הרגישו שזה הכי נכון שהוא ייקבר שם".
סמ"ר אורי גרינברג ז"ל עם אחיינו אדם. צילום: באדיבות המשפחה
מה הספקתם לשמוע על אורי מאנשים שהגיעו לשבעה?
"בחמישי ושישי הגיעו המון אנשים שסיפרו עליו המון דברים שחלקם לא ידענו. למשל, הגיע חבר שלו מהצבא שסיפר שהיה מחזור מתחתיו בהכשרה. הוא היה צריך עזרה בסידור המחסן. הוא רק רצה לשאול את אורי שאלה ולאורי היה חשוב לעזור לו בסידור המחסן למרות שלא היה צריך. כל משימה שקיבל היה חשוב לו לבצע בצורה הכי טובה ומדויקת. שמענו עליו כמה שהיה אחראי. נדהמנו איך תמיד מצא את הזמן להיות עם כמה שיותר אנשים. הא היה יוצא ליומיים חופש ומוצא את הזמן לראות ולפגוש את כולם ולתת לכולם הרגשה שהם הכי חשובים לו בעולם, גם לילדיי. הוא רצה לטרוף את החיים. ב- 21 שנות חייו הספיק המון דברים, מלא חברים וחברות, חי טוב, מצטיין, אהוב חברתית. יש בזה נחמה מסוימת כי הוא ניצל כל רגע בחיים ועכשיו מבינים למה היה צריך להספיק עוד ועוד".
בן המשפחה האחרון שדיבר עם אורי היה סבו, שלהם היה קשר מיוחד, כפי שמספרת שיר: "סבי נלחם בארבע מלחמות. סבתא שלי נפטרה לפני חודשיים ואורי יצא במיוחד להלוויה ולמחרת לשבעה והביא מלא אוכל וישב איתם שעות. אפילו מלבנון הוא הקפיד להתקשר לסבא שלי ולהיות איתו בקשר. יש הקלטה של השיחה האחרונה ביניהם בבוקר של המקרה. הוא שאל את סבא איך הוא מרגיש עם האזעקות ואם לא קשה לו לקום בלילה. סבא ענה לו שהוא שועל זקן שעבר דברים אבל מה שחשוב זה אתה. אורי ענה לו 'לי אתה לא צריך לדאוג, אני בסדר ושומר עלייך'. זה המסר הכי חשוב לי להעביר הלאה – הוא שירת והקריב את עצמו למען תושבי הצפון ועשה זאת למענם כי רצה שיהיה להם שקט ורגיעה ויוכלו לחיות בשקט. הוא היה ראשון בחוד למרות שלא אמר לנו. הוא תמיד דאג לנו, לא איפשר לנו לדאוג לו. בפעם האחרונה רק כתבתי לו תשמור על עצמך. לא האמנתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שאדבר איתו".
איך ממשיכים מכאן?
"כל אחד מהאחים לוקח על עצמו משהו. השליחות שלי היא להנציח את אורי ולספר עליו בכל דרך אפשרית. אני כותבת עליו המון באינסטגרם שלי והמון פונים אליי. אחים ואחיות שכולים מחרבות ברזל, כאלו שמכירים אותו ונמצאים בצבא או בטיול אחרי צבא ולא יכולים להגיע לשבעה אבל אומרים לי שהם מדברים ומספרים עליו. אני מקבלת הודעות מאחיות שכולות שכותבות לי ברוכה הבאה למשפחה השכול. זה מרגש ומחמם את הלב, אני מרגישה פחות לבד. זה כמו שבעה וירטואלית כזאת. אני מרגישה שכולם כותבים עליו ונזכרים בו וזאת המטרה. אני מקבלת הודעות מתושבי קריית שמונה שכותבים לי תודה שהוא שמר עלינו ועשה הכל כדי שנוכל לחיות כאן בשקט עם הילדים. זה מאוד משמעותי עבורנו. אנחנו נמצא דרכים להנציח אותו. יש לי ילדים קטנים שכבר יודעים שדוד שלהם הוא גיבור ישראל ואנחנו ננציח אותו ואת ערכיו בדרך הכי טובה שניתן לעשות. בית חב"ד בהרצליה פנה אלינו והודיע לנו שליל הסדר הקרוב שם ייעשה לעילוי נשמתו של אוריקי שלנו".
תגובות