"אי אפשר לעכל אובדן כזה ואני לא יודעת אם אוכל לעכל את זה מתישהו בהמשך חיי". כך אמרה השבוע מירב דניאל, אמו של עוז ז"ל, חייל שריון שנהרג ב- 7 באוקטובר, נחטף לרצועת עזה וגופתו הושבה לארץ לפני כמעט שלושה חודשים.
סמ"ר עוז דניאל מכפר סבא, הוא אחד מארבעת חיילי שריון של טנק צוות 3 שניסו לעצור בבוקר ה- 7 באוקטובר את פלישת המחבלים, אך הטנק שלהם נפגע מירי ליד הגדר, עלה באש ומחבלי החמאס השתלטו עליו. יחד עם עוז נהרגו בבוקר ה- 7 באוקטובר שני חברי צוות נוספים: סרן עומר נאוטרה ז"ל, מפקד הטנק, וסמל שקד דהן ז"ל. היחיד ששרד את התופת מאותו צוות וחזר בחיים מהשבי, הוא נמרוד כהן מרחובות.
סמ"ר עוז דניאל ז"ל, צילום פרטי
משפחתו של עוז חיה בחוסר וודאות אכזרי במשך 142 ימים מאז ה- 7 באוקטובר, כאשר לא ידעה אם בנם הגיבור שרד בחיים את אירוע החטיפה הטראומטי שעבר צוות הטנק בסמוך לגדר בגזרה הדרומית של רצועת עזה. רק בסוף פברואר 2024 הגיעה הבשורה המרה על נפילתו של עוז, בהיותו בן 19 וחצי בלבד. עוז הותיר אחריו את הוריו, מירב ואמיר ואת אחותו התאומה הדר.
משפחת דניאל חוותה לצערה את הנורא מכל: חטיפת בנה, חוסר וודאות עד הבשורה הנוראית, הלוויה ראשונה, תקופת המתנה מורטת עצבים עד השבת גופתו והלוויה שניה שהתקיימה בתחילת חודש נובמבר האחרון. עוז נקבר בבית העלמין הצבאי בכפר סבא לאחר שגופתו הושבה ביחד עם חברו סרן עומר נאוטרה ז"ל ואל"מ אסף חממי ז"ל.
אמו מירב סיפרה השבוע: "במשך 142 ימים חשבנו שעוז בחיים כי באחד הסרטונים הראשונים שהחמאס פירסם באותו בוקר רואים את עוז יוצא מהטנק שהוא על הרגליים. 142 ימים היינו מלאי תקווה ואופטימיות שעוז יחזור הביתה בחיים, אבל ב -24 בפברואר 2024 קיבלנו את הבשורה הנוראה מכל שהוא כבר לא בין החיים מאז ה- 7 באוקטובר. אנחנו יודעים שהוא נאבק במחבלים. בארבעה וחצי חודשים האלו מצאו ממצאים ועדות שהתקבלה שמעידה על כך שהוא לא בחיים. ההלוויה הראשונה הייתה בסוף פברואר 2024 עם חפצים אישיים שלו, אבל הייתה לנו לפחות מצבה וישבנו שבעה. ב- 2 בנובמבר 2025, לפני כמעט שלושה חודשים, גופתו הושבה והוא הובא לקבורה שוב".
הרגשתם סוג של סגירת מעגל?
"אז זהו, לי קצת קשה עם המושג הזה של סגירת מעגל. גם אחרי שהודיעו לנו שהוא לא חי וקיימנו הלוויה, עדיין היה לי שביב קטן של תקווה שהוא בחיים, אבל בהלוויה השנייה נגמרה לנו התקווה הקטנה שהייתה לנו עד אז. זה היה קשה מאוד לעבור את המעמד הזה שוב והכי קשה היה להיפרד ממנו, כי ערב לפני ההלוויה היינו לידו וזה היה החלק הקשה ביותר, אפילו מהלוויה עצמה".
ספרי לנו על עוז.
"עוז היה ילד מדהים. ילד מאוד שמח, אוהב אדם, מאוד ערכי, כיבד כל אדם באשר הוא, אותנו כהורים ואחרים. חלום של כל הורה לזכות בילד כזה ואמרנו את זה גם כשהיה בחיים. תמיד ראה את האחר, ילד של נתינה אין סופית, שמחה ואופטימיות. תמיד ידע למצוא את הדברים הטובים בכל אחד. בשבעה הראשונה הגיעו המון חברים שכל אחד סיפר כמה עוז היה משמעותי וכולם אמרו שעוז היה החבר הכי טוב שלהם, שזה היה מדהים לשמוע את זה, והכל בצנעה ובענווה. הוא לא הרגיש שהוא עושה משהו שהוא חריג כי זה היה הוא. הוא עזר לילדים השקופים, סוג של מנטור. עוז היה מוזיקאי בכל רמ"ח אבריו מאז שהחל לנגן על גיטרה בגיל 9. לא ראיתי בו עתיד של נגן גיטרה אבל עם השנים הפך לנגן מוכשר ואהב בעיקר גיטרות חשמליות ולהקות רוק כבד כמו 'גאנס אנד רוזס'".
איך אתם מנציחים אותו?
"אני לא משתמשת במילה הנצחה אלא במילה הנכחה, כי מבחינתי הוא נוכח כל הזמן וזאת השפה שאני משתמשת בה. בעיקרון, אלו לא דברים שאנחנו המשפחה יזמנו. יש המון דברים שאנשים יוזמים, בעיקר ערבי מוזיקה לכבודו. בתיכון גלילי בכפר סבא, שבו הוא למד, כבר קיימו שני ערבי סיום שנה לזכרו וגם השנה יהיה ערב כזה בחודש יוני. ערב שכולו מוקדש לעוז ומשלבים ב קטעי מוזיקה שהוא ניגן עם מורים והרכבים שניגנו איתו. ערב מלא תוכן ורגש. לפני שבועיים נחנכה מרפאה לטיפולים פסיכולוגיים בבית החולים איכילוב והיא מוקדשת לזכרם של חיילי טנק 3 שנפגע".
עוז דניאל ז"ל עם הגיטרה שכל כך אהב, צילום פרטי
איך מתמודדים עם הגעגוע לעוז? אפשר בכלל?
"זה קשה מאוד כי הזמן עושה רק רע. ככל שהזמן עובר הגעגוע מתעצם ואי אפשר לתאר את זה במילים. כל אירוע שהיה טריוויאלי עד ה- 7 באוקטובר הופך להיות אירוע יותר מורכב, בעיקר חגים וימי הולדת. יום ההולדת שלו עם הדר מעצים את הכאב פי כמה וכמה. היא בכלל לא רוצה לציין את יום ההולדת שלה ואני לא מוותרת לה. יום ההולדת הראשון בלעדיו היה ממש כמה ימים לאחר שקמנו מהשבעה הראשונה. אין מילים שיכולות לתאר את הקושי העצום הזה. בשפת הפסיכולוגים היינו במה שנקרא 'אבל מושהה' כי היינו במשימה להחזיר אותו הביתה ולמעשה האבל שלנו מתחיל רק עכשיו. לכן הקושי הרבה יותר גדול כי הייתה תקווה שכיום לא קיימת ועכשיו זה כבר סופי. אי אפשר לעכל אובדן כזה ואני לא יודעת אם אוכל לעכל את זה מתישהו בהמשך חיי. הקושי רק מתגבר. אני עוברת תהליך של עיבוד בכל מה שעברתי בשנתיים האחרונות. חשבתי שאני נמצאת באירוע זמני אבל זה כבר הפך לקבוע וזה מסע שנתמודד עד לנשימתנו האחרונה".
כחלק מתהליך השיקום והריפוי, השתתפה מירב בסדנה טיפולית עם סוסים שמארגנת עמותת "משפחה אחת". במושב ינוב שבשרון, מתכנסות פעם בשבועיים אימהות שכולות לסדנה טיפולית מיוחדת, שמספקת להן מקום מרפא ומפלט. הסדנה נועדה לסייע לאותן נשים להתמודד עם האובדן העמוק ולסייע להן במסע הרגשי והנפשי של הריפוי. הסדנה, שנושאת את השם “לרכב על החופש”, מתמקדת בטיפול עם סוסים, שנבחרו במיוחד בזכות יכולותיהם המיוחדות לעבוד עם אנשים שחוו טראומה. הסוסים אינם רק כלי לרכיבה והם שותפים פעילים בתהליך הרגשי. באמצעות עבודה טיפולית ישירה, רכיבה על הסוסים ושהייה עם בעלי החיים, האימהות השכולות מוצאות מקום שבו הן יכולות להתחבר מחדש לגוף ולנפש.
רוצים להישאר מעודכנים?
מירב מספרת: "השתתפתי בסדנה בת חמישה מפגשים שמטרתה לייצר תקשורת בין ההורה לסוס. לי זה גרם לשחרר מחשבות וחסמים שהיו לי עם עצמי. סוס היא חיה בנפש שדומה לבן אדם ולכן יש תקשורת שקטה באמצעות תחושות ודיבור. זה גרם אצלי להשתחררות של הרגשה הפנימית. בעלי ואני נמצאים גם בקבוצת תמיכה עם פסיכולוג מטעם העמותה".
מנכ”ל עמותת "משפחה אחת" משה סוויל: "אנחנו רואים בכל סדנה הזדמנות לתת לאימהות השכולות מקום להתמודד עם האובדן ולהעניק להן כלים בתהליך ריפוי. זה לא רק טיפול, זה מסע של התפתחות אישית שכולל תמיכה רגשית וחיבור לקהילה. כל אם שכולה היא חלק מהסיפור של עמותת משפחה אחת, ואנחנו מחויבים להמשיך ללוות אותן".
"משפחה אחת" הוא הארגון הלאומי למשפחות שכולות ופצועים בישראל. מזה 25 שנים העמותה מלווה ותומכת במשפחות שכולות, נפגעי טרור ופעולות איבה. העמותה מעניקה מעטפת רחבה הכוללת תמיכה רגשית, טיפול פרטני וקבוצתי, חוסן נפשי, סדנאות טיפוליות, תמיכה כלכלית ועוד. כל מה שיכול להקל ולו במעט על המשפחות שאיבדו את היקר להן מכל. מאז ה־7 באוקטובר העמותה פועלת מסביב לשעון להגיע לכל המשפחות שנפגעו ולהעניק להן את המענים הרחבים ביותר לצד חום, אהבה ויד תומכת בכל צעד.
תגובות