רוני בנימינה, מקס וענונו, הרצל גבאי, אברהם אלוני ומשה כהן, הם חמישה חברים שמדי בוקר יוצאים לים, זורקים חכות, תופסים דגים וחוזרים לשגרה. כבר 30 שנה. עבורם הדיג הוא תחביב ואהבה שאינם מוכנים לוותר עליה, גם בימים של קורונה.
"כולנו חברים ומפה זה מתחיל", אומר גבאי, דייג מזה שלושים שנה בחופי בת ים. "זה תחביב מאוד מרגיע. גם אם באתי ולא תפסתי כלום אני רגוע. זאת ההנאה שלי, רק שקט ושלווה. אני והים".
"לא את כולם הים מרגיע. אני מרוקאי והים מרגיע אותי עד שמעצבנים אותי", מוסיף חברו וענונו.
הם יוצאים מהבית עוד לפני שהבוקר עולה. מגיעים לחופי בת ים, נפגשים לשיחה קצרה על קפה וחם ואז מתחילים לדוג. "אני נכנס לגלים רודף אחרי להקת הדגים שאני רואה ואז זורק את הרשת שנפתחת כמו מצנח ואז פשוט מחכה בשקט ובסבלנות. התכונה הכי נדרשת לדייג", אומר בנימינה.
"הדג הכי גדול שתפסתי הוא בגודל של ילד", מוסיף בנימינה, וגבאי אומר: "היו לי דגים מאוד גדולים. עכשיו אני הולך על דגים קטנים ואני מטגן אותם כמו צ'יפס".
מה אתם עושים עם הדגים שאתם תופסים?
כהן: "אני אף פעם לא מוכר אותם. את הקטנים אני נותן לאנשים נזקקים ואת הגדולים יותר אני שומר לעצמי ואוכל אותם".
וענונו: ״פעם תפסתי דג ממש גדול, ובא בחור שרצה לעשות רושם על חברה שלה. הוא אמר לי: 'קח 200 שקל'. אמרתי לו שאני לא מוכר, אז הוא אמר לי: 'קח 300 שקל'. אמרתי לו שאני לא מוכר. הוא הציע לי 500 שקל. בסוף לא מכרתי לו. זאת ההנאה שלנו ותחביב. אנחנו לא מוכרים את הדגים".
אז אתם לא קונים דגים בסופר?
בנימינה: "אני קונה מידי פעם. אני יכול להבדיל בין דג טרי ולא טרי וזה יתרון".
כהן: "תלוי מה דגנו באותו יום".
ומה המתכון המנצח שלכם?
" דג בתנור בנייר כסף עם הרבה לימון, כוסברה ושום", מסכימים כולם.
