כבר חודשים שהצוותים הרפואיים נמצאים בחזית המאבק בנגיף הקורונה. הם שם, על אף העייפות, השחיקה והעומס שלא נגמר. כך גם מיכל לוי, אחות בקופת החולים מכבי בבת ים, שמידי יום מתייצבת לעוד יום קשה מול הנגיף.
"העבודה היא מסביב לשעון", אומרת לוי, "זו עבודה לחוצה שיש בה רגעים טובים לצד רגעי משבר. רגעים קורעי לב לצד כאלה שמחממים את הלב, כאשר לאחרונה התחלתי לעבוד גם כדוגמת קורונה".
"במצב של שגרה אני מטפלת בהרבה חולים כרוניים שזקוקים לשירותי אחות-מבוגרים וילדים כאחד", היא ממשיכה, "בנוסף לעבודה היומיומית השגרתית, כמו מעקב לחץ דם וסוכר, חבישות, טיפולים בזריקות ועירויים, מעקב הריון ועוד פרוצדורות רפואיות, בחצי שנה האחרונה אנו מתמודדים גם עם כל מה שקשור לקורונה. כל זאת, בתנאים של מציאות משתנה והנחיות שעשויות להשתנות תוך שעות ספורות".
העבודה של לוי כרוכה במלא מעט חשש מצד המטופלים. "בתור דוגמת קורונה אני ממוגנת מכף רגל ועד ראש ומרגישה מאד בטוחה", היא מספרת. "אבל אני בהחלט מודעת לזה שזו סיטואציה לא נעימה ואפילו קצת מפחידה לכל מי שבא להידגם, בפרט עבור הילדים הקטנים, שחושבים שהם נפגשים עם חייזר. אני מגייסת לשם כך את כל ניסיוני כאחות ומשדרת להם רוגע וביטחון ובעיקר מראה להם שמאחורי המסכה נמצא בן אדם שרק רוצה לעזור להם. יש מי שחש אי נעימות לעבוד עם ילדים אבל אני רואה בזה אתגר".
"אני זוכרת שבאחת הבדיקות הגיע אלינו ילד בן ארבע שרק ראה אותי בחליפת החלל ומיד התחיל לבכות. היה צריך להרגיע אותו, להסביר לו על הבדיקה ועל מה שהוא יעבור", היא ממשיכה, "הראיתי לו את המטוש והסברתי על התהליך בגובה העיניים, קצת דיגדגתי והבדיקה בסוף עברה עם חיוך. אני בטוחה שהילדים מרגישים שמולם עומדת אשת מקצוע שיודעת את העבודה ולבסוף הם מבינים ונרגעים. זו בהחלט לא חוויה נעימה, אבל לאף אחד מאיתנו אין ברירה".
לאחות לוי יש תפקיד נוסף כאחות אחות בקרה בבריאות הנפש בבאר יעקב. גם בתחום הזה הצוותים הרפואיים מתמודדים עם עומס רב, בעקבות העלייה במטופלים המדווחים על מצוקות נפשיות בעקבות המגפה. "במכבי פתחו לאחרונה מוקד טלפוני שמאויש על ידי פסיכולוגים, פסיכותרפיסטים ומומחים נוספים, כדי לתת מענה למצוקות הנפשיות על רקע הקורונה. לפעמים, רק שיחה אחת יכולה לשנות את כל היום ואת כל הההרגשה".
נשמע שיש לך סדר יום מאוד עמוס
"הוא מאוד מגוון ומשתנה תוך כדי תנועה. זו תקופה לא קלה עבור אף אחד מאיתנו. אומנם הילדים שלי כבר גדולים, אבל אין ספק שהלחץ והאינטנסיביות בעבודה גובים גם מחיר אישי ומשפחתי".
"הרבה אנשים אומרים תודה על היחס האישי וזה בהחלט נותן כוח להמשיך למרות העומס והלחץ", היא אומרת, "בסופו של יום כשאני מגיעה הביתה, אני בהחלט יכולה להגיד שאני גאה במה שהצוותים הסיעודיים שלנו עושים. זוהי בהחלט לא עבודה קלה אבל זה המקצוע שבחרתי. אנחנו מתמודדים עם מציאות לא קלה, מציאות שמשפיעה מאוד גם על הצוותים שצריכים לטפל בחולי הקורונה בנוסף למטלות הרגילות, אבל התחושה שלי היא שכולם מחויבים למשימה. לפעמים יש רגעים של משבר ולחץ אבל אנחנו לא נשברים ובלילה אני יכולה בהחלט לישון בשקט".
