שמעון וקנין מקפל בתוכו כאב גדול. חבר המועצה מבת ים שמוכר ופעיל בעיר כבר שנים ארוכות שכל במלחמת יום הכיפורים את אחיו הבכור רפאל, בן 32 במותו, ומאז לא שבו החיים לקדמותם. אביהם נפטר מצער שנתיים לאחר מכן, וחמשת היתומים שהותיר אחריו רפאל חיים בלי אבא מאז ילדותם.
בראיון ל"השקמה בת ים" מספר וקנין על הטרגדיה המשפחתית ועל החיים כאח שכול, חושף את סיפור הגבורה של רפאל וחוזר אל הרגע שבו בעודו יושב שבעה על אחיו הבכור, נודע לו שאחיו השני, יוסי, נפצע קשה באותה מלחמה, מה שהפך את ההתמודדות המשפחתית לקשה עוד יותר.
"שבועיים לפני יום הזיכרון אני בן אדם אחר"
"אחי הגדול, רפאל וקנין ז"ל, נפצע במלחמת ששת הימים, ולא היה צריך לקחת חלק במלחמת יום הכיפורים שלבסוף גבתה את חייו", מספר שמעון וקנין, "כשפרצה המלחמה הוא שמע על כך ולא היסס לרגע. הוא היה ציוני ואוהב הארץ".
באותה מלחמה נלחם רפאל במסגרת חטיבת הצנחנים לצד אוגדת השריון למילואים שהיתה תחת פיקודו של אריאל שרון. הוא נהרג בקרב החווה הסינית המפורסם לאחר שנדקר בעורק הראשי בצווארו. לאחר יומיים נקבע מותו. הוא הותיר אחריו חמישה ילדים ומשפחה כואבת.
בעודם מנסים לעכל את המכה האיומה שניחתה עליהם, הגיעה בשורה קשה נוספת. "אחי השני, יוסי, לחם באותה מלחמה", מספר וקנין, "בזמן שישבנו שבעה על אחי רפאל הגיעו לספר לנו שיוסי נפצע קשה והוא מאושפז בבית החולים".
על פציעתו של אחיו השני הוא מספר ש"בזמן שהוא הוביל 250 פגזים ברכב ריו, רכב ללא דלתות, נפגע רכבו של אחי יוסי מפגיעת טיל שנשלח ממטוס מצרי. שני הלוחמים שהיו איתו ברכב נהרגו במקום, ואחי הועף לחולות ונפצע. הוא היה מאושפז בבתי חולים במשך שנתיים והתעוור לתקופה של חודש. מאז ועד היום הוא הלום קרב ומוכר כנכה. במשך שנתיים ליוויתי אותו לכל בית חולים בארץ. לא עזבתי לרגע".
רוצים להישאר מעודכנים?
וקנין מספר כי אביו מעולם לא קיבל את מותו של בנו רפאל, ושנתיים לאחר המקרה הוא מת מצער. "אבא שלי הודיע לנו חגיגית שאחרי המקרה של רפאל הוא לא יישאר עוד הרבה", הוא מספר בכאב, "הוא הכין אותנו ואמר שאם רפאל לא נמצא, גם הוא לא רוצה להיות פה, ואכן כך היה. שנתיים לאחר המקרה אבי נפטר מהתקף לב".
וקנין בחר לשתף אותנו בתמונה מרגשת של אחיו רפאל ז"ל שבה הוא נראה עומד בראש השיירה. התמונה צולמה זמן קצר לפני מותו והגיעה אל משפחתו באופן מקרי לחלוטין. "יום אחד הגיע אחי מאיר ז"ל ללוות את בתו ללשכת הגיוס", הוא מספר, "ופתאום הוא נתקל בתמונה נדירה על הקיר שבה מופיע אחינו רפאל יומיים לפני מותו. בלשכת הגיוס נתנו לנו לקחת את התמונה מקורית".
גם אם עבר זמן, הצער אינו מועם. "האירועים האלה משפיעים עלי עד היום", הוא מספר, "אני ואחי רפאל היינו קרובים מאוד. הוא אהב את החיים ואהב מכוניות, אהבה שעברה גם אלי ולבני רפאל (יוחאי) וקנין הקרוי על שמו".
על ימי הזיכרון הוא מספר כי "שבועיים לפני יום הזיכרון אני בן אדם אחר. גם במהלך השנה כשאני רק עובר עם הרכב ליד בית העלמין קרית שאול זה עושה לי צמרמורת בגוף. לא משנה כמה שנים עברו, זה עדיין טרי אצלי. אי אפשר לשכוח אותו".
