תערוכת יחיד חדשה לאמנית אסתר שניידר במוזיאון בת-ים לאמנות – הושענא. התערוכה מציגה גוף עבודה חדש של ציורים ופסלים בקנה מידה אנושי. בחלל העגול של מוזיאון בת-ים נבראו שני עולמות שכביכול רחוקים זה מזה כהפכים: האחד הוא אוהל מועד — משכן העדות; והשני הוא המרחב הביתי. שניידר משתמשת בפלטה צבעונית רחבה וססגונית, טקסטורות שונות ועירוב סגנונות, חפצים וסמלים בהם רגעי ראשית ובריאה נמזגים לחולין. זוהי הצעה למקום חדש לשוב אליו, מקום המאפשר לשוב ולראות מחדש את הקדושה הנמצאת במציאות.
עבודות האמנות של אסתר שניידר מושפעות משדות תרבותיים דרך פיסול, עבודות קיר ואינסטליישן, היא יוצרת תחבירים משתנים המוסיפים מימד חושני לחוויה האמנותית. אביה של האמנית, מיכאל שניידר (1957-2020) היה חוקר של מיסטיקה עברית קדומה. בעוד הוא עסק באמצעות הטקסט בתורת הסוד בתו עוסקת במהויות אלה דרך מעשה האמנות, בקו, צורה וצבע. בתערוכה מערכות הסמלים וחומרים הנפרשים כשפה מקודדת, והעבודות טעונות בידע רב הנשען על ארון הספרים היהודי, אך גם על ארכיטיפים מצריים, מיניאטורות פרסיות, סופרמטיזם רוסי ועוד.
שם התערוכה, הנשען על המושג הושענא, לקוח מהפסוק "אנא ה' הושיעה נא", (תהילים, קי״ח, כה). מנהג המתקיים בחג הסוכות, כאשר הכהנים היו זוקפים ענפים של ערבה בצידי המזבח. תערוכתה של שניידר נפתחת לקראת חג הפסח של שנת 2025, אך נדמה כי אנו נמצאים במצב של תחינה מתמשכת ובלתי פוסקת לישועה מאז חג הסוכות של שנת 2023.
אחד הדימויים המרכזיים המפעילים את התערוכה הוא אוהל מועד — המשכן שהקימו במדבר בני ישראל על פי ציווי והוראות האל. זוהי התלכדות של הזמן — המועד, עם האוהל — המקום. המחשבה על תחזוקת המשכן כחלק מחיי היומיום של המרחב המקודש עברו אצל שניידר תרגום אל תחזוקת המרחב הביתי — טיטוא הרצפה ושטיפתה, עריכת השולחן ועוד. אלה פעולות טקסיות ואינטימיות, שאם מבוצעות בתודעה הנכונה יכולות להוביל למצבי התעלות מתוך ובתוך חיי היומיום.
תגובות